סע"ש 18244-01-14

1.זוהי תביעה לזכויות קוגנטיות מתחום העבודה וזכויות נוספות בגין סיום העבודה. התובע עבד במסעדה של הנתבעת (להלן: "המסעדה") כ-11 ורבע שנים מיום 1.9.02 ועד פיטוריו ביום 12.11.13. התובע פוטר לאחר שנתפס בגניבת בשר ביום 1.11.13.

2.בתביעתו מבקש התובע לקבל פיצוי פיטורים, תשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע, פיצוי בגין הודעה על תנאי עבודה כאמור בחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), פדיון חופשה ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה כנדרש.

אכן התובע הודה באירוע מיום 1.11.13 בו נטל, שלא כדין, בשר מהמסעדה, כפי שניתן לראות בצילומי מצלמות האבטחה שהוצגו לנו (להלן: "אירוע הגניבה"). יחד עם זאת לטענתו אין מקום לשלול את פיצוי הפיטורים הואיל ונטל את הבשר על יסוד הבנתו בטעות את הסכמת בעל הבית מר אלי לוי. זה האחרון נתן לו מעת לעת בשר לצרכי בני ביתו. כמו כן אושר לו לקחת שאריות של עופות, שלולא כן, היו נזרקים לפח. על יסוד אלה הורה לעצמו היתר לקחת את הבשר אף באירוע הגניבה. כאמור התובע לא הכחיש את האירוע מיום 1.11.13. התובע הכחיש שהיו מקרים אחרים בהם נטל בשר ללא אישור. לנוכח זאת ובשים לב למכלול נסיבות הדברים לא היה מקום לטענתו לשלול את כל פיצוי הפיטורים ואף לא את ההודעה המוקדמת. לא ניתנה לו הודעה על תנאי עבודה כנדרש על פי דין. חוזה העבודה שניתן לו התייחס אך לתקופה האחרונה (מיום 23.10.12) באשר לשימוע טען כי כלל לא ידע שמדובר בשימוע, לא נכתב לו על כך דבר, לא ניתנה לו הזדמנות להיערך כדבעי ולכן יש לקבוע כי לא התקיים שימוע כדין. לפיכך יש לפסוק לו פיצוי בגין ענין זה. לזכותו יש יתרת ימי חופשה הואיל ולא ניצל ימי חופשה לנוכח נחיצותו במקום העבודה. כיון שהנתבעת לא ניהלה פנקס חופשה יש לקבל את תביעתו. באשר לפנסיה לא הופרש לו כנדרש לפי צו ההרחבה בעניין פנסית חובה.

3.לטענת הנתבעת ניתנו לתובע הודעה על תנאי העבודה וכך גם חוזה עבודה עליו חתם. קודם לחוזה העבודה ניתנה לתובע טיוטת חוזה שבה פורט כל שנדרש על פי דין אך התובע לא חתם על טיוטה זו. באשר לשימוע הרי שלאחר אירוע הגניבה הושעה התובע לאלתר ולאחר מכן הוזמן לישיבה מיוחדת. הוא ידע שמדובר בישיבה בה ידון אירוע הגניבה. הרכב הנוכחים היה הרכב מורחב ומיוחד. נאמר לו כי יהיה רשאי להביא עמו את מי שהוא חפץ. לבקשתו, על אף שהוא יודע עברית, נוהל השימוע בערבית. נכח בישיבה גם עובד אחר – מחמוד אבו אלהווא שהיה בכיר מהתובע. במהלך ישיבת השימוע נרשמה תמצית הדברים. לאחר מכן ביקש מר אלי לוי מספר ימים כדי להרהר בדבר ובסופו של דבר לאור תפקידו הבכיר של התובע והמעילה באמון לא נותר מנוס מפיטוריו. באשר לחופשה הרי שהתובע עקב אחר מספר ימי החופשה כפי שאלה נרשמו בצורה קבועה ומסודרת בתלושים. תלושי השכר נבחנו גם על ידי ארגון מעגלי צדק שהוציא למסעדה תו כשרות חברתי. בנסיבות אלה יש לקבוע כי ימי החופשה שעומדים לזכות התובע היו כמפורט בתלושי השכר. הואיל והתובע קיבל שכר קבוע מידי חודש בחודשו, אף בחודשים בהם פחת מספר ימי העבודה בשל חופשות כעולה מהתלושים, ממילא לא נותרו לזכותו ימי חופשה. התובע מימש אפוא את מלוא ימי החופשה להם היה זכאי. באשר לפנסיה הרי שבשגגה לא הופרש עבורו כנדרש לפנסיה בחלק מתקופת עבודתו. הזכות לפנסיה הינה מכוח צו הרחבה הכללי ובהתאם לשיעורים האמורים שם כאשר, בסיס החישוב הינו המשכורת הקובעת ואין להביא בחשבון סכום הפנסיה את רכיבי השכר שמתייחסים לגמול שעות נוספות, בגין הגמול ששולם באופן קבוע לנוכח היקף משרתו שעלה על 186 שעות ובגין הגמול שניתן מידי חודש בחודשו בהתאם למספר השעות שעבד מעבר להיקף הקבוע.

4.בפנינו העידו התובע ומנגד מר אלי לוי, הבעלים והמנהל של המסעדה, גב' גלי לוי בתו של מר אלי לוי שמשמשת כאחראית על החשבונות במסעדה, מר יוסי לוי, בנו של מר אלי לוי שעובד במסעדה ותפס את התובע באירוע הגניבה. לאחר הדיון סיכמו הצדדים בעל פה.

הכרעה

5.נקדים ונאמר כי עדותם של מר אלי לוי, גב' גלי לוי, ומר יוסי לוי עשתה עלינו רושם מהימן. לעומת זאת עדותו של התובע לא עשתה רושם מהימן. עדות התובע היתה מבולבלת לא קוהרנטית והיא סתרה עצמה מיניה וביה. דבריו לא התיישבו עם דברים שמסר קודם לדיון. יחד עם זאת יש זכויות להן זכאי התובע והן לא שולמו לו כפי שנפרט לקמן.

פיצוי פיטורים והודעה מוקדמת

6.כאמור התובע הודה באירוע הגניבה אך הסביר כי טעה באישור שניתן לו. אכן טוב עשה התובע שהודה באירוע הגניבה. אירוע זה נצפה ונקלט במצלמות האבטחה. השאלה אפוא האם יש הצדקה במקרה זה לשלול את כל פיצוי הפיטורים וההודעה המוקדמת. שני הצדדים הפנו, ובצדק לפסיקה בענין ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – צ'רניאקוב ניתן ביום 31.5.07 (להלן: "פסק דין אלוניאל"). אכן בפסק הדין אלוניאל הנ"ל חזר בית הדין הארצי והדגיש את העקרונות בענין שלילת פיצוי פיטורים. נכון יהיה להביא דברים בשם אומרם וכך נאמר שם:

"פיצויי פיטורים –שלילה והפחתה – המסגרת הנורמטיבית

תכליתה של הזכות לפיצויי פיטורים להבטיח לעובד קיום בכבוד עד למציאת מקום עבודה אחר [ע"ע 300274/96 שאול צדקא נ' מדינת ישראל – גלי צה"ל, פד"ע לו, עמ' 625]. חובת המעביד לשלם פיצויי פיטורים לעובד שפוטר, מעוגנת בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים או החוק). ואילו שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם אפשרית בהתקיים התנאים הקבועים בחוק בלבד.

סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים שכותרתו "פיטורים ללא פיצויים מכוח הסכם קיבוצי" מורה: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד". ובסעיף 17 לחוק שכותרתו "פיטורים ללא פיצויים מכח פסק דין" נקבע כך: "בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי "שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר" [עע 1126/00 מלון עציון בע"מ – אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02] ; באשר "הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש" [דב"ע לא/3-3 רים בע"מ – נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219].