סע"ש 18019-10-15

1.ב"כ התובע הודיע כי ביום 7.6.15 עורכת דין בתאילנד החתימה את התובע על ייפוי כח וביום 19.8.15 התייצבה עורכת הדין בקונסוליה הישראלית בבנגקוק ונציגת הקונסול גב' סיון דניאל אימתה את חתימתה, לאחר שעורכת הדין התאילנדית הצהירה שאימתה את חתימתו של התובע והסבירה לו את משמעות חתימתו. בכך לטענת התובע התקיימו דרישות סעיף 30 (1) לפקודת הראיות.

2.סעיף 30 לפקודת הראיות קובע את הדרך בה יש להוכיח תעודת חוץ ובכלל זה ייפוי כוח אשר נערך ונחתם מחוץ לישראל. כך מורה סעיף 30 לפקודת הראיות:

"30. יפוי כוח או כל מסמך אחר שבכתב שנערכו או שהוצאו במקום שמחוץ לשטח שחל עליו משפט מדינת ישראל, מותר בכל משפט או עניין אזרחיים, ובכפוף לכל סייג מוצדק, להוכיחם באישורם של הצדדים שהוציאום, או בהצהרה שבכתב של אחד מעדי האימות, שנמסרו כנחזה בפני אחד מאלה:

(1) נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי וקויימו בכתב חתום בידו ובחותמתו על גבי המסמך או בנספח אליו;

(2) נוטריון ציבורי, וקוימו בכתב חתום בידו ובחתימתו הנוטריונית ואומתו בכתב בידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי ובחותמתו הרשמית על גבי המסמך או בנספח אליו."

3.הנתבע טוען כי ייפוי הכח שהוגש אינו עומד בתנאים שנקבעו בפקודת הראיות ולכן מבקש שנורה על מחיקת התביעה.

4.בהתאם לסעיף 30(1) לפקודת הראיות ניתן להוכיח מסמך באמצעות הצהרה של "עד אימות" למסמך שניתנה בפני נציג קונסולארי או דיפלומטי של ישראל וקוימה על ידו. "עד אימות" הוא עד שתפקידו לאמת את החתימה, כלומר מי שלפי הדין החל על המסמך אימותו הוא חלק מההליך של יצירת המסמך או שהוא מיועד לאשר את תוקפו דוגמת מזכיר בית משפט המאשר אמיתות של מסמך המצוי – בתיק בית המשפט, פקיד ציבור המאמת תוקפו של מסמך שהוצא בידי הרשות, נוטריון, עו"ד המאשר ייפוי כוח שניתן לו או עד לצוואה בעדים. לו היה המחוקק מבקש להחיל זאת על כל עד שנכח בעת החתימה לא היה משתמש במונח "עד אימות" דווקא.

5.בענייננו, מדובר לכאורה בייפוי כח שניתן לעורכי דין ישראלים אשר העדה אינה אחת מעוה"ד הישראלים ואינה נושאת תפקיד כלשהו שמסביר את סיבת החתימה בפניה ולכן קיים ספק אם העדה יכולה לשמש כעדת אימות.

6.קיום ואישור של נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי נעשים בהתאם לסמכות שניתנה להם לביצוע פעולות המיוחדות לנוטריון לפי סעיף 50א לחוק הנוטריונים. משכך פעולות אלה נעשות בהתאם לחוק הנוטריונים ולתקנות שלפיו.

הוראות אלה נקבעו בשל החשיבות שיש לאישור נוטריוני כמוכיח חתימה, ללא הוכחה נוספת. בשל כך נוספו אמצעי ביטחון המיועדים להבטיח כי המסמך לא שונה בדרך כלשהי או שונה או הוחלף או תוקן לאחר מתן האישור.