סע"ש 17784-01-15 חמיס נ' ביו דיזל ב.ש. בע"מ

בתאריך 15.7.15 הוריתי כי הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים, שאם לא כן יינתן פסק בהעדר הגנה ועל יסוד כתב התביעה.

ההחלטה נשלחה לנתבעת בדואר רשום בתאריך 3.9.15 ואישור המסירה חזר בציון "לא נדרש", המהווה אישור מסירה כדין.

על פי כתב התביעה התובע עבד אצל הנתבעת מחודש אפריל 2005 עד חודש מאי 2011. התביעה הוגשה ביום 11.1.15.

נוכח ביצוע מסירה כדין, ומשלא הוגש כתב הגנה על אף חלוף המועד, ניתן בזה פסק דין על יסוד כתב התביעה ובשיקול דעת בית הדין.

כאמור, התובע טען כי עבד אצל הנתבעת במשך 6 שנים רצופות משנת 2005 עד שנת 2011. התובע צרף לכתב התביעה תעודת עובד ציבור מהמנהל האזרחי באיו"ש ולפיו עבור התקופה שבין 1.1.05 לבין 1.1.11, התובע החזיק היתרי כניסה ושהייה לצורך תעסוקה או לכל צורך אחר, כדלקמן:

בשנים 2006-2008 עבד התובע אצל המעסיקים: מראם הובלות ובניה בע"מ, חב' א.ו. מזרח התיכון, אלי יוחנן מהנדסים בע"מ, רס בע"מ, חב' זלמן בראשי ואל דויד חב' קבלנית -2.

התובע קיבל היתרי כניסה ושהיה לתעסוקה אצל הנתבעת מיום 26.11.09 עד ליום 31.05.10 היינו: 6 חודשים ו-6 ימים, וכן מיום 22.6.10 עד ליום 16.3.11, היינו כ-8 חודשים ו-3 שבועות.

התובע עתר לתשלום בגין ימי חגים אך לא צרף אישורים בגין עבודה לפני ואחרי החגים, כך שלא הוכחה זכאותו בגין רכיב זה והוא נדחה.

התובע עתר לתשלום החזר בגין השלמה עבור הוצאות נסיעה אך לא הוכיח הוצאות נסיעה ועל כן רכיב זה נדחה.

התובע עתר לתשלום גמול עבור 120 שעות נוספות בכל חודש. לטענת התובע, עבד כ-14 שעות מדי יום, וקיבל שכר יומי של 170 ₪ ליום. למרות זאת, התובע לא עתר להשלמת שכרו לשכר מינימום. טענת התובע בגין השעות הנוספות הנה כללית, התובע לא פרט חישוביו בגין שעות נוספות, ומשכך רכיב זה נדחה.