סע"ש 17625-03-16

התובע מבקש כי אעיין מחדש בהחלטתי מיום 4.2.2017 (להלן – "ההחלטה") אשר הורתה לו לכמת את כתב התביעה ולהגיש כתב תביעה מתוקן.

1.בבקשתו לעיון מחדש טוען התובע, כי חל בלבול בהחלטה בין שתי סוגיות: האחת - שכר ראוי בגין עבודת התובע אצל הנתבע בעיסוקים שאינם כלוליםבמסגרת תפקידו של התובע כפי שהוגדרו בסעיף 4 להסכם העבודה והשניה - זכאות התובע ל 40% משכר הטרחה שיתקבל מתיקי נזיקין שהביא למשרד הנתבע (ר' סעיף 3 לבקשה).

2.באשר לסוגיה השניה טוען התובע כי יקשה עליו לכמת את שכר הטרחה המגיע לו מאחר והוא אינו יודע בכמה תיקים הסתיימו ההליכים ו"קשה לקבוע אומדנא בנסיבות אלה בהן שכר הטרחה מתגבש רק בסיום ההליך" (ר' סעיף 4 לבקשה).

3.באשר לסוגיה הראשונה מבהיר התובע, כי יקשה עליו לכמת את השכר הראוי המגיע לו היות והקדיש את מירב זמנו לניהולם של שני תיקים משפטיים בפרטיהם נקב (ר' סעיף 5 לבקשה).

4.עוד ביקש התובע, כי חיובו בהוצאות יבוטל או לחילופין ידחה לסיום ההליך מאחר והפך לעצמאי ולא שולמו לו פיצויי הפיטורים ושכר 11/2015 (ר' סעיף 7 לבקשה).

5.הנתבע התנגד לבקשה וטען, בין היתר, כי באשר לשכר הראוי, מדובר בנתונים אשר התובע יכול לכל הפחות להעריך "וזאת לאור העובדה שהמבקש טוען לכאורה כי המדובר בתיקים שהוא עצמו הביא למשרד ומכאן שפרטיהם ידועים לו ידוע היטב" (ר' סעיף 5 לתגובה).

6.באשר לבקשת התובע לדחיית החיוב בהוצאות לסיום ההליך טען הנתבע, כי המבקש לא הציג כל נימוק עניני לביטול ההוצאות, ואף טעמיו בשלם יש לדחות את מועד חיובו בהוצאות אינם נתמכים בתצהיר.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה אני סבורה שאין מקום לשנות מהחלטתי מיום 4.2.2017. בהחלטתי זו הבהרתי מדוע על התובע לכמת את כתב התביעה, אשר בנוסח בו הוגש רב הנסתר בו על הגלוי. התובע בבקשתו, אשר טען כי חל בלבול בין שתיים מן העילות אותן לא כימת, רק חיזק את דעתי, כי עליו לכמת את כתב התביעה ולו על דרך האמדן.

8.התובע מופנה לדברי כאמור בסעיף 14 להחלטה, המפנים לפסק דינו של בית המשפט העליון בענין רע"א 4827/92 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז-חב' מודיעים סוכנויות בע"מ, פ"מ מו(5) 580), בו נקבע, כי ככל שלאחר גילוי המסמכים יתברר שהתובע שגה בהערכתו את סכום התביעה, לא יהיה קושי להענות לבקשתו ולהגדיל את סכום התביעה.