סע"ש 17608-03-14

1.ביום 19.1.15 זומנו הצדדים לדיון הוכחות יום 13.1.16 בפני מותב בראשותי. בהחלטה שניתנה עוד ביום 13.1.15 נקבע שעל התובע להגיש תצהירי עדות ראשית עד ולא יאוחר מיום 15.3.15.

לאחר שאלה לא הוגשו במועד שנקבע ולא הוגשו גם במשך החודשים שלאחר מכן, ניתנה על ידי ביום 3.7.15 החלטה שבה נקבע מועד חדש להגשת תצהירי התובע, ליום 20.9.15. לאחר שחלף גם המועד החדש ולא הוגשו תצהירי התובע, ניתנה ביום 3.10.15 התראת חוסר מעש, שבה נקבע שככל שלא יוגשו התצהירים גם עד ליום 3.11.15, תימחק התובענה מחוסר מעש בלא שתינתן התראה נוספת. משלא הוגשו תצהירי התובע גם בחלוף המועד שנקבע בהתראה, ניתן ביום 11.11.15 פסק דין המוחק את התביעה מחוסר מעש.

2.היום, ה- 25.11.15, הגיש התובע "בקשה דחופה" לביטול פסק הדין ולמתן רשות לכך שתצהיריו יוגשו בתוך 14 יום מהיום. התובע נימק את בקשתו בכך שבשל טעות משרדית לא הוגשו תצהיריו במועד. דין הבקשה להידחות, ואנמק.

באחת הפרשות מן העת האחרונה (רע"א 8566/14 גרבלי נ' עיריית אשדוד (5.5.15), הדגיש כב' השופט מני מזוז את הכלל הידוע לפיו:

" מחיקה של תביעה, להבדיל מדחייתה, לא יוצרת מעשה בית-דין. משמעות הדברים היא כי תובע שתביעתו נמחקה יכול להגיש תביעה חדשה בשל אותה עילה, ודרכו לא תחסם אך בשל כך שהתביעה שהגיש הסתיימה".

מכאן ברור שפסק הדין שניתן בתיק זה אינו חוסם את דרכו של התובע להגיש את תביעתו מחדש. משכך הנכון בעיני הוא להשאיר את פסק הדין שמחק את התביעה בשל אי-הגשת תצהירי התובע במועד. זאת כיוון שכפי שעולה מתיאור שרשרת ההחלטות שניתנו בתיק זה, לא מדובר באיחור של ימים ואפילו לא של שבועות ספורים, אלא באיחור של חודשים רבים, כשניתנו לתובע מספר הזדמנויות במספר החלטות שיפוטיות לתקן את מחדלו, והוא לא עשה כן. גם הטענה שמדובר ב"טעות משרדית" לאו טענה היא, מכיוון שאם בכלל מדובר כאן בשרשרת טעויות משרדיות, שכן התובע לא הגיש תצהיריו – או בקשה אחרת בקשר למועד הגשתם – לא בחלוף המועד הראשון שנקבע בהחלטה שיפוטית, לא בחלוף המועד השני, וגם לא בחלוף המועד השלישי. זאת ועוד, המועד לדיון הוכחות שהיה קבוע בתיק זה, ליום 13.1.16, בוטל עם מתן פסק הדין, וממילא, גם אם היה מגיש התובע את תצהיריו בתוך שבועיים כפי שהציע בבקשתו, לא ניתן היה לקיימו במועד זה, כיוון שלא היה נותר די זמן לנתבעת להכין ולהגיש את תצהיריה קודם לדיון ההוכחות.

3.הנכון בעיני בסיטואציה שכזו הינה להבהיר לתובע, כמו גם לבא כוחו ולפרקליטים אחרים, שסדרת מחדלים דיוניים כמו זו שהייתה כאן המביאה בהכרח לשיבוש סדרי עבודת בתי-המשפט, מובילה לא רק לחיוב בהוצאות אלא גם למחיקת תביעתו. כך, מי שהגיע כמו התובע כאן ל"ראש התור" ונקבע לו כבר מועד קרוב לדיון הוכחות, אך בשל רשלנות והעדר משמעת דיונית הגובלת לא הגיש תצהיריו, הרי שלא יישמר לו התור במובן שההליך יימשך מהנקודה הדיונית שבה יופסק, אלא שיהא עליו לחזור לסוף "תור התיקים", דהיינו להגיש תביעה חדשה, שתתברר בתורה, וזאת כמובן רק לאחר שהתובע גם ישלם אגרה פעם נוספת בהתאם לתקנות.

4.הבקשה לביטול פסק הדין נדחית אם כן, כמו גם הבקשה לביטול החיוב הוצאות שהושת על התובע במסגרת פסק הדין. משלא התבקשה עמדת הנתבעים, אינני עושה צו להוצאות בקשר עם בקשה זו.

ניתנה היום, י"ג כסלו תשע"ו, (25 נובמבר 2015), בעדר הצדדים ותישלח אליהם.