סע"ש 17320-09-16

1.עניינה של החלטה זו בקשת התובע לפטרו מתשלום אגרת בית הדין בסך 2,000 ש"ח, לפי תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח-2008 ("תקנות האגרות"), מטעמים של חוסר יכולת כלכלית.

2.התובע הועסק בנתבעת מיום 3/6/15 ועד 18/4/16, מועד בו פוטר מעבודתו לאחר הליך שימוע. בכתב התביעה נטען שהתובע פוטר מעבודתו עקב פעילותו להתארגנות עובדים. בכתב הגנתה הכחישה הנתבעת טענה זו וטענה שהתובע פוטר משיקולים ענייניים.

3.בתצהיר שצורף לבקשה ציין התובע כי הוא מפרנס יחיד, אשתו מובטלת ולהם שלושה ילדים קטינים; אין בבעלותו דירת מגורים והמשפחה מתגוררת בדירה שכורה בגינה הם משלמים דמי השכירות בסך 800 ש"ח לחודש; ביום 13/12/15 ניתן כנגד התובע צו כינוס נכסים במסגרת הליך פשיטת רגל; התובע הגיש ביום 31/5/16 תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, ובתביעתו למוסד לביטוח לאומי טרם אושרה; אין בבעלותו רכב.

4.הנתבעת בתגובתה התנגדה לבקשה וטענה שמדובר בהליך סרק שאינו מגלה עילה, שכן הטענה שהתובע פוטר עקב פעילותו להתארגנות עובדים לא הועלתה על ידו בהליך השימוע, ולראשונה הועלתה במכתב דרישה של באת כוחו כחודש לאחר פיטוריו. נטען עוד שהסעד הנתבע בגין פיטורים שלא כדין הינו מוגזם ומופרז בהתחשב בתקופת העבודה הקצרה, וכי התובע עותר לסעד כפול נוכח הסעד הנתבע גם מכוח חוק הסכמים קיבוציים.

5.        לאחר שעיינתי בכתב התביעה, בבקשה, בתצהיר שצורף לה, בתגובה ובתשובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

6.בקשה לפטור מאגרה מטעמים של חוסר יכולת כלכלית נבחנת על יסוד קיומם של שני תנאים מצטברים – ראשית, "היותו של ההליך מגלה עילה"; ושנית, העדר יכולת כלכלית.

7.באשר לעילת התביעה: בהתאם לכתב התביעה, בחודש מרץ 2016 פנה התובע לארגון "למען" והחל בפעילות הקמה של ארגון עובדים; ביום 10/4/16 שוחח עם חבריו לעבודה על חשיבות פעילותו של ועד עובדים, וביום 12/4/16 זומן לשיחת שימוע. לפי הטענה, החלטת הפיטורים התקבלה לאחר שנודע לנתבעת על פעולותיו להקמת ועד עובדים.

הסעדים הנתבעים בכתב התביעה הם פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 50,000 ש"ח ופיצוי בגין פגיעה בחופש ההתארגנות בסך 150,000 ש"ח. כמו כן, בית הדין התבקש להטיל על הנתבעת קנס כספי בסך 29,200 ש"ח.

8.למקרא כתב התביעה שוכנעתי כי התביעה מגלה עילה. בשלב זה וצרכי הבקשה דנן, ניתן לקבוע כי ככל שהתובע יוכיח את טענותיו, היא עשוי להיות זכאי לאיזה מהסעדים אותם תבע, ולו בחלקם. אינני מביעה דעה באשר לסיכויי הצלחת התביעה, אלא שיש לתת לתובע את יומו לנסות להוכיח את העילה שלטענתו עמדה בבסיס החלטת הפיטורים, ודי באמור כדי לקבוע שלא מדובר בתביעה טרדנית או קנטרנית. יחד עם זה, על פני הדברים יש ממש בטענות הנתבעת הן לעניין כפל תביעה של שני סעדים שיכולה להיות ביניהם חפיפה והן לעניין גובה הפיצוי הנתבע בהתחשב בכך שהתובע לא השלים שנת עבודה אחת.