סע"ש 17161-10-15

1.התובעת, גב' פתחי, הועסקה בנתבעת מס' 1 כמורה לאנגלית החל בספטמבר 2013. הנתבע 2 הינו בעל תפקיד ניהולי בנתבעת 1. 

הצדדים חלוקים באשר למועד המדוייק שבו תמה העסקתה של התובעת ובאשר לנסיבותיה, אך אין חולק כי התובעת לא שבה לעבודתה לאחר שילדה ביום 23.8.14.

2.לב המחלוקת בענייננו נוגע לנסיבות הפסקת עבודתה של התובעת.

לגרסת התובעת- פוטרה מחמת הריונה, שהיה גלוי וידוע לכל עוד קודם לשלב בו תמה העסקתה.

הנתבעת, מנגד, טוענת כי התובעת זנחה עבודתה מיוזמתה, ואף סרבה לבקשות חוזרות ונישנות מצד הנתבעת, כי תשוב לעבודה.

בשולי הדברים, תובעת התובעת גם הפרשים בגין רכיבי שכר שונים המגיעים לה לטענתה.

בפנינו העידו התובעת ועדה מטעמה [גב' סבא]. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 וכן 2 עדות נוספות [ה"ה חרובי ואבו חליל].

גרסת התובעת ומהימנותה-

3.נקדים ונאמר כי חלק מהותי מגרסת התובעת לא פורט בתצהירה כראוי, וגרסתה נפרשה במלואה רק במסגרת עדותה בפנינו. הנתבעת עמדה עמוד היטב על עובדת היות חלק מעדות התובעת כבושה ומבולבלת, וביקשה כי נסיק מכך שגרסת התובעת היא גרסת בדים.

חרף הפערים האמורים, העדפנו את עיקרי גרסת התובעת והעדה מטעמה באשר להשתלשלות העניינים, על פני גרסת הנתבעת ועדיה. התובעת והעדה מטעמה עשו עלינו רושם מהימן יותר, לא רק בשל תוכן הדברים שאמרה אלא גם ובעיקר בשל אופן אמירתם. התרשמנו שהתובעת [והעדה מטעמה] מבקשות לאמר את האמת כפי שהן זוכרות אותה, וכי במקומות בהם נפלו פגמים בעדותן, מדובר בפגמים שבתום לב וכאלה שהם פרי טבעי של חלוף הזמן ומגבלות הזיכרון האנושי. גם התובעת וגם העדה מטעמה "עשו חושבים" מספר פעמים במהלך העדות, היססו או המתינו מספר שניות בטרם השיבו, בניסיון להיזכר בתאריכים ותאורי תפקיד שנשאלו לגביהם, וניכר היה כי לא שיננו את מישנתן מראש, אלא ניסו להיזכר בהתרחשויות ובתאריכים כהוויתם [ניסיון שלא תמיד עלה יפה]. חלק מהטעויות שנפלו בעדותן היו כאלה שיכלו להזיק לתובעת אלמלא היה ברי לנו כי מדובר בטעות.

כך, למשל, עדת התובעת העידה בפנינו כי סיימה עבודתה בנתבעת בשנת 2013, אף שאין חולק כי הפסקת העסקתה של התובעת וכל העניינים שתוארו בעדות העדה התרחשו בשנת 2014 [ואין חולק על כך כי גם העדה סיימה עבודתה בשנת 2014].

נוכח האמור, איננו מייחסים משקל מכריע לעובדה שבעדות התובעת והעדה מטעמה נפל ספק בקשר לפרטים מסויימים ובפרט באשר לתאריך המדוייק בו חלה הפסקת העבודה הלכה למעשה.

4.נוסף להתרשמותנו הבלתי אמצעית מתום לבה של התובעת בעדותה בפנינו, אנו סבורים כי גרסת הנתבעת, כאילו זנחה התובעת עבודתה, אינה מתיישבת עם השכל הישר. התובעת היתה בסוף החודש התשיעי להריונה, ולא היה לה אינטרס לזנוח עבודתה דווקא בסמוך לפני הלידה ודווקא במהלך חופשת הקיץ, שבה ממילא לא נדרשת עבודת הוראה. כל זאת מבלי שהיתה לה עבודה חלופית לשוב אליה בתום חופשת הלידה. עוד נציין כי התובעת, לפי עדותה שלא נסתרה, לא פנתה לקבל דמי לידה מהביטוח הלאומי, משסברה [בטעות] כי אינה זכאית להם.