סע"ש 16871-06-16

לפניי בקשת המבקש, הצד השלישי (להלן – המבקש או מר שי) לסילוק על הסף של הודעת צד ג' (להלן – הבקשה) אשר נשלחה אליו מטעם המשיבה, הנתבעת (להלן – המשיבה או החברה).

העובדות הצריכות לעניין

ביום 7.6.16 הוגשה תביעת המשיב הפורמלי (להלן – התובע) כנגד החברה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות. התובע סומך תביעתו, בין היתר, על הסכם מיום 1/1/12 שנחתם בינו לבין הנתבעת, באמצעות המבקש (להלן – ההסכם מיום 1/1/12).

המשיבה הגישה את כתב הגנתה ביום 6.9.16. במסגרת כתב ההגנה נטען, בין השאר, כי ההסכם מיום 1/1/12 בטל מעיקרו, שכן הוא נחתם לכאורה במסגרת קנוניה שנרקמה בין המבקש לבין התובע ובנסיבות שאין בהן כדי לחייב את החברה.

ביום 4.12.16 התקיים דיון מקדמי בתביעה וביום 19.12.16 הגישה המשיבה בקשה למשלוח הודעת צד ג' למבקש.

ביום 19.12.16 ולאחר שהודיע התובע כי אינו מעוניין להגיב לבקשה, ניתנה החלטת כב' הרשמת תמר עציון-פלץ, המקבלת את הבקשה למשלוח הודעת צד ג' למבקש. בהחלטה נקבע כי נימוקי הבקשה וההודעה לצד ג', מבוססות הן על עילות הנוגעות לתפקידו ואחריותו של מר שי כמנכ"ל החברה והן על עילות הנוגעות להפרת חובותיו כבעל מניות ודירקטור בחברה. הרשמת קבעה כי במצב דברים זה, עילת התביעה מכוח יחסי עובד-מעסיק ששררו בין מר שי לחברה מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה. עוד נקבע כי ההודעה לצד השלישי מוגבלת לעילות הנובעות מיחסי עובד ומעסיק בלבד.

ביום 29.1.17 הגיש מר שי בקשה לביטול החלטת הרשמת שניתנה בהיעדרו וכן בקשה לדחיית הודעת צד ג' על הסף בהעדר סמכות עניינית.

ביום 30.1.17 ניתנה החלטת הרשמת כדלקמן:

"תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 נוגעת לבעל דין שניתנה בעניינו החלטה שלא בפניו.

במקרה זה, בעת מתן ההחלטה בבקשה למשלוח הודעת צד ג' לא היה הצד השלישי בעל דין בתביעה, ולכן גם לא נתבקשה תגובתו.