סע"ש 16825-08-15

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהליך זה ביום 12.12.2016 בגדר הוראות תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשמ"ד-1984.

לאחר שעיינתי בטיעוני שני הצדדים באתי לכלל המסקנות הבאות:

פסק הדין שניתן, ניתן במעמד צד אחד והבקשה לביטולו הוגשה בטרם חלוף 30 יום מיום מסירתו. משכך אין לקבל טענת המשיב כי הבקשה הוגשה באיחור.

לגופו של ענין, אין בפי התובע טעמים של ממש שיהא בהם כדי להסביר התנהלותו שהביאה לתוצאה של מחיקת כתב התביעה ומשכך סגירתו של הליך זה או כדי ליתן טעם לשינוי מההחלטה בנדון . העובדה כי התובע החליף את בא כוחו אין בה כדי להצדיק התנהלות התובע במשך חודשים קודם לכן, וגם לא בכדי להצדיק ההתנהלות שלאחר מכן, שכן דווקא נוכח החלפת היצוג ניתנה לתובע ארכה שלפנים משורת הדין לקיים חובותיו (ר' החלטה מיום 12.12.2016). מי שמקבל עליו יצוגו של לקוח, חייב לשאת במטלות הנובעות מהחלטות גורם שיפוטי בקשר לאותו לקוח. יצוין בהקשר זה כי לא הוגשה כל בקשה לארכה לקיום החלטות בית הדין עם חלופי ב"כ התובע, והארכה שניתנה כאמור, ניתנה ביזמת בית הדין בלבד.

במסגרת רובן של ההחלטות בתיק זה צוינה התנהלות לקויה של התובע עצמו (שלא התייצב לדיון קדם המשפט ולא לישיבת גישור) באופן ישיר וכן באמצעות ב"כ ובכלל זה באי מילוי חוזר ונשנה אחר החלטות בית הדין.

התעלמות בית הדין מהתנהלות זו, אשר גם מנעה קידום ההליך לגופו- כמבוקש כעת- בדרך של ביטול החלטת המחיקה, יהא בה משום זילות בית הדין והחלטותיו ,משום זלזול בצד שנגד להליך אשר נגרמו לו הוצאות בגין כך, ואף בגדר "הזמנה" להמשך התנהלות שכזו, שאין שוברה בצדה.

טוען התובע כי הותרת פסק הדין על כנו יש בה משום פגיעה בזכותו ליומו בפני בית הדין. אין דעתי כדעתו.

פסק הדין הורה על מחיקת התביעה ומשום כך לא נוצר כל מעשה בי-דין שיש בו כדי למנוע מן התובע יומו , לו יחפוץ בהגשת תביעה מחודשת.

לא זו אף זו, בהחלטות קודמות ציינתי כי ספק בעיני עם התובע מודע להליכים שבענינו ואם חפץ לנהלם – זאת בין היתר, נוכח העדר התייצבות לדיון, והמנעות חוזרת ונשנית מחתימה על תצהיר גילוי מסמכים . יצוין כי גם לבקשה דכאן לא צורף כל תצהיר שהוא . ככל שמעונין התובע באמת ובתמים לקבל יומו בבית הדין, יוכל לעשות כן בהליך אחר.