סע"ש 16814-11-14

הקדמה קצרה

1.התובע הגיש תביעה לקבלת פיצוי מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – "החוק") כנגד הנתבעים: הנתבעת 1, שהיא עמותה ללא מטרת רווח שמטרתה קידום ועידוד ספורט הנכים בישראל והנתבע 2, ששימש בזמנים הרלבנטים לכתב התביעה כיו"ר וועדת טניס שולחן בנתבעת 1 (ר' סעיף 4 לכתב התביעה).

2.התובע, שחקן טניס שולחן נכים מוערך, שימש בזמנים הרלבנטים לכתב התביעה כמאמן נבחרת ישראל לטניס שולחן. התובענה הוגשה בגין שני ארועים בהם הושפל ובוזה, לטענתו, על ידי הנתבעים בגינם נתבע פיצוי מכח החוק וכן נתבע פיצוי בגין עגמת נפש, פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן – "חוק הגנת הפרטיות") בגין שני הארועים הנזכרים והחזר הוצאות בגין הוצאות שהוצאו על ידו.

3.נציין, כי התובע טען בשולי כתב התביעה, כי מעשי הנתבעים כמו גם מחדליהם עולים כדי התעמרות בעבודה, בגינם נטען על ידי התובע, כי הוא זכאי לפיצוי בגין מלוא נזקיו כפי שיוכחו. אלא, שרכיב זה לא כומת על ידי התובע ולא שולמה בגינו, לכאורה, אגרה.

4.עוד אקדים ואציין, כי התובע הגיש תביעה נוספת המתבררת בבית דין זה (סע"ש 16848-11-14) במסגרתה נתבע סעד הצהרתי: הכרה בקיומם של יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת 1 וכן תביעה לקבלת פיצוי בגין זכויות כספיות הנובעות מתקופת עבודתו, כגרסתו, בנתבעת 1 ונסיבות סיומה.

הרקע לבקשה

5.הארוע הראשון

5.1הארוע התרחש בתחרות טניס שולחן שהתקיימה באיטליה. ערב לפני תחילת המשחקים התקוממו חלק מן השחקנים על השיבוץ שלהם והציבו אולטימטום לפיו אם לא ישונה השיבוץ לא ישתתפו בתחרות. לטענת התובע הארוע היה מלווה בצעקות ופריקת עול. התובע הרגיש מושפל ומבוזה מן ההתרחשויות (ר' סעיפים 26-23 לכתב התביעה).

5.2התובע, אשר חש ברע בעקבות הארוע ביקש מראש המשלחת לטוס בחזרה לישראל, אך זה האחרון לא אישר לו לעשות כן. אף על פי כן התובע, לאחר שהשחקן עימו שובץ סיים את התחרות, רכש כרטיס טיסה וטס ארצה, קודם לחזרת המשלחת לישראל ועל חשבונו (ר' סעיפים 36-34 לכתב התביעה).