סע"ש - 16408-12-15

1.הובאו בפניי בקשה למתן צו לעיכוב יציאה מהארץ של הנתבע מס' 1 להלן: "הבקשה" ).

2.בתיק זה הוגשה תביעה מטעם המבקש במסגרתו הוא טוען, כי המשיבים 1 ו-2 לא שילמו לו שכר עבודה, שעות נוספות, ימי מחלה פיצויי פיטורים, פידיון חופשה, דמי הבראה והפרשה לקרן פנסיה ובסה"כ 244,693 ₪.

3.הבקשה כאן מוגשת לאחר שבתיק זה הוגשה בקשה וכבר הוטל עיקול זמני עד לגובה 90,000 ₪ על כספי המשיבה 2 במסגרת החלטה שניתנה בתאריך 8.12.15.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, בכתב התביעה ובנספחים המצורפים אליהם, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

5.מאז תיקון מספר 6 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשס"א-2001 (להלן: "התקנות"), נמצאים הכללים הנוגעים לצו עיכוב יציאה מן הארץ בתקנה 384, כאשר ככלל "לא ינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא אם כן עלה השווי התובענה על 50,000 ₪...". יחד עם זאת, ניתן ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ בתובענה ששוויה פחות מן הסכום האמור לעיל וזאת רק אם קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.

6.בשלב מקדמי זה, עולה שווי התביעה על סך של 50,000 ₪.

7.משכך, לצורך הכרעה בבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ עלי להשתכנע בקיומה של עילת תובענה נגד המשיבים נשוא התובענה.

בהקשר לאמור אציין כי שוכנעתי שהתובענה מגלה עילה וזאת ככל שיוכיח התובע את טענותיו עשוי הוא לזכות בסעדים שתבע – חלקם או כולם. אין אני מביעה עמדתי באשר לסיכויי הצלחת התביעה אלא יש להבין מהאמור שאין התביעה טורדנית או קנטרנית.

8.עם זאת, עת שדנים בבקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, חובה לשקול שיקולים חוקתיים, להשתמש בצו זה במשורה ותוך כדי הימנעות מפגיעה בזכות היסוד של המשיב מכוחו של סעיף 6 (א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו הקובע, כי:

"כל אדם חופשי לצאת מישראל".