סע"ש 16256-05-16

בפני בקשה שהגיש המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה, וזאת במסגרת תביעה שעניינה תשלום פיצויי פיטורים (להלן – הבקשה). המבקש העניק שירותי הובלה למשיבים משך שנים רבות, כאשר התמורה שולמה באמצעות חשבוניות. במסגרת התביעה עותר הוא להכיר בו כעובד, וכפועל יוצא לקבוע את זכאותו לפיצויי פיטורים. המשיבים הותירו את הבקשה לשיקול דעת בית הדין.

המבקש, נשוי בן 74, מתקיים לטענתו, מקצבת זקנה הכוללת גם השלמת הכנסה עבור אשתו בסך שך 3,277 ₪. על דפי חשבון בנק קצבאות המבקש ואשתו מסתכמות בסך של כ-4,705 ₪ . מסכום זה על המבקש לשאת בתשלום הוצאות חשמל, ארנונה, מים וטלפון. לטענתו, אין לו כל נכסים, להוציא דירת מגורים ואין ברשותו חסכונות או פיקדונות. לטענת המבקש, אינו יכול לקבל מבני משפחה או מחברים עזרה כספית. כך גם, לטענתו, לא שילם לבא כוחו כל תשלום עד עתה והתחייב לשלם חלק מהסכום שייפסק בסיום ההליך.

התנאים להענקת הפטור מתשלום אגרה מפורטים בתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), השתס"ח -2008 (להלן: "התקנות"). לעניין זה, על בית הדין לבחון הן את יכולתו של המבקש לשלם אגרה, והן את השאלה, האם ההליך מגלה עילה, וכל זאת על פי הקריטריונים שנקבעו בתקנה 12 לתקנות.

לאחר עיון בבקשה ובתצהירים, וכן בכתב התביעה, מצאתי, כי דין הבקשה לפטור מאגרה להתקבל. להלן אפרט טעמיי.

ראשית, שוכנעתי, כי המבקש הנו חסר יכולת כלכלית באופן המונע ממנו לשאת בתשלום האגרה. על פי תקנה 12 (ד) לתקנות "קבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, בעת הגשת הבקשה לפטור מאגרה, תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה...".