סע"ש 16045-08-13

1.לפנינו תביעה לשכר עבודה, דמי מחלה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פיצויים בשל פיטורים בתקופת מחלה ופיצוי בשל אי קיום שימוע כדין. 

2.התובע עבד כקצב אצל הנתבעת, בסניף רשת "מחסני להב" החל מיום 1.7.2011 ועד ליום 13.1.13. לטענתו חל על הצדדים צו הרחבה בענף רשתות שיווק מזון.

התובע טוען כי פוטר מהעבודה, על אף שעבד במקצועיות ובמסירות, עת שהה בחופשת מחלה ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לפיטוריו.

עד לחודש 11.2012 שכרו של התובע היה בסך 27 ₪ לשעה, אז הועלה ל-28 ₪ לשעה. אולם החל מחודש מרץ 2012 חולק שכר התובע, ללא ידיעתו וללא הסכמתו, באופן מלאכותי, לשכר בסיס ותוספות (תוספת ותק, מקדמה על חשבון משכורת 13, מקדמת החזר הוצאות ביגוד).

בתביעתו המתוקנת טען התובע שלא שולם לו כלל שכר בגין חודשים 12.12 ו-1.13, ושעל הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, יתרת דמי הבראה, דמי מחלה. כן טוען התובע כי הוא פוטר כאשר היה בחופשת מחלה ומבלי שנערך לו שימוע כדין. על כן הוא זכאי לפיצוי מהנתבעת.

התובע הודה כי יש לקזז מהסכומים המגיעים לו סך של 8,377 ₪ בגין יתרת הלוואה שהוא קיבל מהנתבעת.

3.הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן כי מדובר בעובד שהחל את עבודתו אצל הנתבעת בסניף מחסני להב בנתניה בחודש יולי 2011 בתפקיד קצב, ואשר במשך כל תקופת העסקתו נהגה עמו הנתבעת כדין ואף לפנים משורת הדין תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי. התובע אף קיבל מהנתבעת הלוואות ומפרעות בעשרות אלפי שקלים, אותן לא החזיר.

לגרסת הנתבעת, במועד שבו הוזמן לשימוע ובמועד שבו נמסרה לתובע הודעה על סיום העבודה, הוא כלל לא טען כי הוא חולה ולא הציג אישורים רפואיים בעניין. האישורים הרפואיים הונפקו כחמישה חודשים לאחר סיום עבודתו בחברה.

בראשית חודש ינואר 2012 טרם זימנו את התובע לשימוע, הוא החל להפגין חוסר שביעות רצון ממקום עבודתו ומתפקידו, המוטיבציה הנמוכה של התובע אף השפיעה על תפקודו וביצועיו בעבודה. לאחר שהוער לתובע מספר פעמים על תפקודו, הביע את רצונו לסיים את עבודתו כדי לעבוד אצל אחיו. על אף שהיה זה רצונו של התובע לסיים את העבודה, הסכימה הנתבעת לפטרו תוך תשלום כל זכויותיו, לרבות פיצויי פיטורים.

על כן ביום 10.1.13 התובע זומן לשימוע שנערך ביום 11.1.13. במסגרת ישיבת השימוע ניתנה לתובע הזדמנות להעלות את מלוא טענותיו כנגד הכוונה לסיים את העסקתו כמו גם לחזור בו מרצונו לסיים את עבודתו. התובע הביע את הסכמתו לכל הטענות כלפיו. בתום ישיבת השימוע ולאחר שהנתבעת שקלה את מכלול הנסיבות בעניינו של התובע, כמו גם את רצונו לסיים את עבודתו, החליטה הנתבעת ביום 13.1.13 לסיים את העסקתו, ומסרה לו מכתב סיום העסקה. עם סיום העבודה נערך לתובע "גמר חשבון" והוא קיבל את כל זכויותיו. התובע חייב לנתבעת יתרת הלוואות בסך של 10,407 ₪, סכום שקוזז משכרו האחרון, בהתאם להוראות סעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

התובע אינו זכאי להודעה מוקדמת מאחר שהוא הפסיק להתייצב לעבודה בשל רצונו להתחיל לעבוד אצל אחיו.

במסגרת גמר החשבון היה התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בסך 3,237 ₪, בנוסף לכספים שהצטברו בקרן הפנסיה. סכום זה קוזז בשל יתרת ההלוואה של התובע.

הנתבעת ביקשה לדחות את תביעת התובע על כל רכיביה ולחייב אותו בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

4. ראיות שנשמעו