יפרח נ' גיא

1.התובע עבד אצל הנתבע במינימרקט באילת מיום 1 באוגוסט ועד 20 באוגוסט 2016. לטענתו הוא פוטר למחרת על ידי הנתבע מבלי שנערך לו שימוע, מבלי ששולם מלוא שכרו וכן טוען שהנתבע עוול לשון הרע בכך שפרסם שהוא, התובע, גנב., התובע עותר לקבל פיצוי של למעלה מ60,000 ₪.

2.הנתבע טוען שהתובע נטל מפרעות בסך של 1,755 ₪ וסיום העסקתו נעשה כגילה שהתובע גונב ממנו כספים ועושה בקופת המינימרקט כבשלו, ואף הפר את חובותיו הבסיסיות כלפי הנתבע בכך שהעמידו בסיכון של עבירות מס בשל אי רישום תקבול כדין. לאחר פיטוריו שילם הנתבע לתובע את יתרת השכר בסך של 2,474 ₪. אשר ללשון הרע, טוען הנתבע שלא הוציא דיבתו של התובע מעולם אלא שלח את הסרטונים המפלילים לאמו של התובע על פי בקשתה וכן עומדת לו הגנת אמת בפרסום בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

3.ביום 9.1.18 שמענו את התובע, את אמו, את הנתבע, אשתו ואת חמיו של הנתבע. התובע העיד שהועסק בשכר שעתי של 28 ₪ לשעה מיום 1.8.16 ועד 20.8.16 ברצף מדי לילה. התובע ערך רישום שעות לאחר סיום עבודתו עם עורך דינו (ראו דברי ב"כ התובע בדיון מיום 13.7.17 עמ' 5). לטענתו, עבד 29 שעות רגילות; 79 שעות נוספות- 125%; 32 שעות נוספות של 150%; 3 שעות של 175% כי הם היו שעות נוספות ביום המנוחה השבועית ו – 3 שעות – 200% כי הם היו ביום המנוחה השבועית מהשעה השלישית. סה"כ טען התובע כי הוא זכאי לתשלום של 6,916 ₪, בתהאם לטבלה שצירף לתביעתו. התובע קיבל המחאה בסך של 2,474 ₪ והודה שבמהלך עבודתו לקח מוצרים בהסכמת הנתבע ב – 750 ₪ בערך (עמ' 15, שורה 11). התובע עומת עם הסרטונים בהם הוא נראה מעביר כסף מהקופה לקופת הטיפים, מעביר כסף ללקוח ופותח את הקופה באופן ידני. התובע הסביר שהיו מקרים של אנשים שביטלו את הקניה או שהיו אנשים שאמרו לו להשאיר טיפ מהעודף ולכן העביר את הכסף לקופת הטיפים, הוא אישר שזה יכול היה להיות יותר מפעם אחת. כשהתובע עומת עם סרטון מס' 1 בו רואים את התובע עם הרבה לקוחות ממתינים משלמים לו כסף והוא לא מדפיס בקופה, אף על פי שהעביר שלושה בקבוקי מים ללקוחות, השיב שאם הוא היה רוצה לגנוב, לא היה גונב מלקוחות שקונים מים אלא היה מבקש מחבר שיכנס לקחת בקבוק וודקה שעולה 150 ₪ והיה מעלים עין (עמ' 18 שורה 3-4). התובע טען שהוא לא גנב וייתכן שמדובר במקרים של ביטול עסקה וכדומה וכשנשאל איזה הסבר יש לו לזה שלא הדפיס, השיב בשורה 18: "אין לי שום הסבר, יש את משטרת ישראל אפשר לקחת את החומר אליה ולבדוק מה שצריך".

באשר ללשון הרע טוען התובע שלאחר ששכרו לא שולם הוא ביקש מאמו שתדבר עם חמיו של הנתבע, מר אלבז, מאחר ששניהם מתגוררים בשדרות, לדבריו היא לא ידעה על האשמה בגניבה וגם מר אלבז לא ידע על אותה האשמה ולאחר שפנתה למר אלבז, הוא הפנה אותה לנתבע והנתבע סיפר לאמו שהתובע גנב ואף שלח לה דיסק של הסרטונים שנכתב על גביו "יוחאי הגנב". הנתבע נשאל האם ראה פרסום בעיתון או בפייסבוק לגבי הטענה שהוא גנב, השיב שהוא לא עקב אחר הפייסבוק וכשנשאל איך נעשה הפרסום, השיב שהנתבע הלך ודיבר עם אנשים (עמ' 19, שורה 17). בעמ' 13 בין השורות 4 – 24, הודה התובע בכך שהוא מכר אלכוהול בניגוד לחוק מעבר לשעות המותרות על פי החוק, והוא אף תיאר שיש במינימרקט 20 – 30 לקוחות קבועים שבאים לקנות אלכוהול מעבר לשעות שמותר למכור ויש בשבילם שקיות ייעודיות מקרטון שאמורות להסתיר את האלכוהול כדי שלא תיראה במצלמה או אם נכנס לקוח שלא קשור להסדר שלא יראה שמוכרים אלכוהול בלילה.

4.אמו של התובע העידה שהתובע התקשר אליה לאחר שלא קיבל את שכרו מהנתבע וביקש ממנה שתתקשר למר אלבז, מאחר ששניהם מתגוררים בשדרות. לכן היא התקשרה אליו ומר אלבז השיב לה שהוא יברר עם הנתבע. הנבתע התקשר אליה ואמר לה שהבן שלה, התובע, גנב והוא לא רוצה לפרט יותר.

כשנשאלה איפה דבר הגניבה פורסם חוץ מאותה שיחה שהיא יזמה, השיבה:אצלנו במשפחה אנחנו דיברנו על זה. אני מבינה שגם אצל הנתבע זה דובר כמו שאצלנו זה דובר (עמ' 11, שורה 24 – 25). האם השיבה שהיא לא שוחחה עם הנתבע מהרגע שהוא שלח אליה את הסרטונים שעל גבי הדיסק נכתב "יוחאי הגנב" .

5.מר אלבז הוזמן לעדות על ידי התובע. הוא אישר את טענת אמו של התובע שהיא התקשרה אליו בנוגע לשכר של בנה והוא הפנה אותה לנתבע ומסר לה את מספר הטלפון שלו ומעבר לכך הוא לא היה מעורב בענייני השכר של התובע.

6.הנתבע אישר את תמליל שיחת ה- WhatsApp שצירף התובע לכתב תביעתו מיום 17.8.16 ועד 28.8.16. הנתבע אישר שלא מסר לתובע הודעה לעובד בכתב, אישר שעותק של הדיסק ששלח לאמו של התובע, שלח גם לבא כוחו ולתיק בית הדין. הוא אישר שהוא לא מנהל יומן עבודה אלא העובד היה רושם את השעות בעצמו. הנתבע נשאל לגבי הכנת הסרטונים והשיב שהעתיק רק את הקטעים שמצא לנכון שלטענתו התובע עשה דברים לא חוקיים וכשנשאל מדוע לא העביר את מלוא הסרטונים של כל משמרת, השיב ששלח רק את הקטעים שמצא לנכון ואילו כעת כל הסרטים כבר נמחקו מאחר שהצילומים נשארים שבועיים. הנתבע לא ידע להעריך מה שווה הגניבה שלטענתו התובע גנב ממנו. בעמ' 25 שורות 26 – 19 הוא השיב שיש שלושה בקבוקי מים שרואים בבירור שהם שולמו והוחזר עודף והכסף לא הודפס בקופה ושיש עוד לקוחות שקיבלו מוצרים מבלי לשלם. הנתבע העריך את שווי הגניבה בסיטואציה זו

ב – 60-70 ₪. התובע אישר שבמעמד הדיון הוא ראה לראשונה את אמו של התובע. לדבריו כשאמו התקשרה הוא סיפר לה מה היה עם התובע, היא השיבה שהיא לא מאמינה וכשאמר לה שיש לו סרטונים היא ביקשה לראות את הסרטונים ולדבריו אמרה לו שאם עניין הגניבה הוא נכון הם מוותרים על הכסף. לדבריו מאז שהוא שלח לה את הסרטונים הוא לא שמע ממנה.

7.אשתו של הנתבע העידה שלאחר שהיא ובעלה צפו במצלמות הם ראו שהתובע גונב, הם התקשרו אליו שיגיע למינימרקט כדי לדבר אך הוא לא הגיע. לטענתה כנראה הוא נבהל ולכן עזב וכשעומתה עם טענת התובע שהוא בא לעבודה ואז נאמר לו שהוא לא נכנס יותר לחנות, השיבה שזה יכול להיות ואינה זוכרת (עמ' 29, שורה 30).