סע"ש 15561-04-13 TSAADA TOWELDE נ' א. ב. א. ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ

1.התובע, נתין אריתריאה, עבד בסופרמרקט של הנתבעת מיולי 2011 ועד מרץ 2013, באמצעות חברת כח אדם, הנתבעת מס' 1, אשר ההליכים כנגדה עוכבו עקב הליכי פירוק.

2.המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא אם יש לחייב את הנתבעת בחובות המעסיק.

הסעדים שנתבעו בהליך זה הם: פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, פדיון הבראה, דמי חגים, דמי גמולים לפנסיה שכר עבודה בשעות נספות, השלמה לשכר מינימום, דמי מחלה, החזר הוצאות נסיעות ופיצוי בגין אי מתן תלושים.

3.רקע עובדתי

א.התובע, נתין אריתריאה, עבד בסופרמרקט של הנתבעת בעיר לוד, מיום 19.7.11 ועד יום 31.3.13, כ- 20 חודשי עבודה, כעובד ניקיון.

ב.התובע הוצב לעבודה באמצעות אדם בשם תאופיק, מחברת א.ת. מוקד לוד – שמירה וכח אדם בע"מ, שנתבעה כנתבעת מס' 1 בהליך. נתבעת זו לא הגישה כתב הגנה ואף לא התייצבה לישיבת קד"מ.

ג.ביום 8.3.15 ההליכים כנגד הנתבעת מס' 1 עוכבו, לאחר שהנתבעת מס' 2 המציאה את החלטת בית המשפט המחוזי בלוד, לפיו החברה תפורק בידי בית המשפט.

4.הראיות בהליך זה היו דלות במיוחד. התובע טען שלא קיבל תלושי שכר, טען שקיבל את שכרו השעתי במזומן ולא הציג כל ראיה לגבי השכר שקיבל, תחשיב השכר או שעות העבודה שעבד. כל שצורף לתצהירו של התובע הוא תלוש שכר לחודש פברואר 2013, שעליו רשום שם של חברה - גל רן ניקיון ואחזקה בע"מ, דיווחי נוכחות ממוחשבים, עותק הסכם של הנתבעת עם הקבלן, שהתובע העיד שהתקבל במסגרת הליך גילוי מסמכים בתביעה אחרת של עובד נוסף שעבד איתו וכן אישור בדבר אשפוז בבית חולים, בין פברואר לאפריל 2012.

5.עדות התובע בחקירתו הנגדית לא היתה משכנעת. התובע העיד שהכיר רק את תאופיק, שהיה משלם לו משכורת כל חודש וכי בחודש האחרון לעבודתו פגש גם את נסים. התובע לא השיב לשאלות כיצד ידע מה שם החברה שהעסיקה אותו, אם לא קיבל תלוש שכר ותשובותיו בעניין זה היו מתחמקות (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 15-33).

גם ביחס לנסיבות סיום העבודה, עדותו של התובע היתה מבולבלת ולא משכנעת. בתצהיר התובע תוארה פגישה אחת עם נסים, בה נמסר לו התלוש שצורף לתצהיר (שעליו שם חברה אחרת). תחילה חזר בחקירתו הנגדית שפגש את נסים רק פעם אחת (עמוד 7, שורה 12). בהמשך, העיד שהפגישה עם נסים היתה במועד בו התובע קיבל את משכורתו, היינו בתחילת חודש מרץ, אולם סדר האירועים אינו מתיישב עם העובדה שהתובע עבד עד סוף חודש מרץ. כאשר התובע התבקש להבהיר את גרסתו, טען שביום 31.3 נאמר לו על ידי נסים ללכת, כי מצא עובד אחר (גרסה שלא נמצאת בתצהירו) וכאשר נשאל לגבי התאריכים, טען שאינו זוכר תאריכים ולא חזר על גרסתו לפיה נפגש או שוחח עם נסים יותר מפעם אחת (עמוד 7, שורה 17 עד עמוד 8, שורה 8).

6.מטעם הנתבעת העיד חשב החברה, מר אפי לובל.

7.טרם שאפנה לדיון בטענות הצדדים, יש לציין כי סיכומיו התובע חרגו מהאורך שנקבע על ידי בית הדין (החלטה מיום 28.7.15). מבחינת תוכנם, הם כללו טיעונים שאין להם זכר בחומר הראיות שהוצג. כך למשל, פרק ב' לסיכומי התובע, המתיימר לתאר את קבלן כח האדם.

8.לטענת התובע, יש לראות את הנתבעת כמעסיקה במשותף עם קבלן כ"א. לאור הראיות הדלות שהוצגו, אין מקום לקבוע כי הנתבעת היתה מעסיקתו של התובע לכל אורך תקופת העבודה, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה לחיוב המשתמש במשולש יחסים (ר' למשל הנפסק בע"ע (ארצי) 478/09 חסידים - עיריית ירושלים; 13.1.11). מעצם העובדה שהתובע הוצב לעבוד בחצרי הנתבעת, ברי כי ביום – יום, היה כפוף לפיקוח של הנתבעת. עם זאת, לא הוצגו ראיות מספקות לקבוע כי מדובר בהעסקה בפועל. עדותו של התובע בנושא זה היתה כללית ביותר וגם בחקירתו הנגדית לא עלו פרטים שיכולים לשפוך אור על הטענה.

9.למרות האמור לעיל, כאשר אין חולק כי הנתבעת התקשרה עם קבלן כ"א, וכי התובע הועסק בחצריה כ – 20 חודשים, יש לראות אותה כמעסיקה של התובע וזאת לאור הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו – 1996 (להלן – החוק).