סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
1552-11-12
15/07/2015
|
בפני השופט:
ד"ר יצחק לובוצקי
|
| - נגד - |
תובעת:
דבורה צנעני
עו"ד רועי צנעני
|
נתבע:
המכון הצרפתי-שגרירות צרפת בישראל
עו"ד מריאל אפלמן
|
| פסק דין |
במשך כ- 108 חודשים עבדה התובעת (להלן גם: "העובדת") אצל הנתבע (להלן גם: "המעסיק" או "המכון"), עד שהתפטרה מעבודתה ביום 19.4.12.
התובעת זכתה ל"פיצויי פיטורים" חרף התפטרותה מעבודתה, לאחר שהתפטרה ממנה לפי מכתב התפטרות (נספח ה' לכתב התביעה (נ/5), ומכתב ב"כ התובעת מאותו היום 20.3.12 (נ/1).
חרף קבלת פיצויי הפיטורים, עותרת התובעת גם לסעד של "פיצוי על הפסקה עבודה", משום שלטענתה מדובר גם ב"התפטרות בדין מפוטר", לאחר שהתפטרותה לדבריה נבעה מכך ששינו את תנאי עבודתה לאחר שובה מחופשת הלידה.
עוד עותרת התובעת, לפיצוי על ניהול מו"מ שלא בתום לב ע"י המעסיקה, ו"פיצויי הלנת פיצויי פיטורים" בקשר לאיחור של מספר חודשים בתשלום פיצויי הפיטורים. שכן, לפי התובעת היא התפטרה במרץ 2012, ופיצויי הפיטורים שולמו לה רק ביום 2.7.12 או בסמוך לכך.
במשפט העידו מספר עדים, הן מצידה של התובעת והן מצידו של המכון. מסתבר כי התובעת עבדה במכון במתכונת מסויימת ובשעות מסויימות (להלן: "המתכונת הרגילה"), ולאחר שילדה את ילדה הראשון, עברה היא לעבוד לתקופה של כ- 10 חודשים למתכונות עבודה שונה, ככל הנראה על מנת להקל עליה בטיפול בילד (להלן: גם: "המתכונת המיוחדת"). לאחר שילדה התובעת ילד נוסף, היא חזרה שוב לעבוד במכון, וככל הנראה הפעם המכון לא הסכים שהיא תמשיך לעבוד במתכונת המיוחדת, אלא עמד על כך שתמשיך בעבודתה הרגילה ולפי המתכונת הרגילה. לא הוגשה לביה"ד שום הוכחה מהימנה כי המכון עשה כן בחוסר תום לב, ועל מנת להכביד על התובעת. ההיפך מכך, המכון כך נראה, ביקש להשיב את התובעת למתכונת עבודתה הרגילה, מטעמים של ניהול יעיל של העסק.
התובעת לא השלימה עם כוונת המעביד להעבידה בשעות העבודה לפי המתכונת הרגילה, וביקשה לכפות על המעביד המשך העסקתה במתכונת המיוחדת. ב"כ הצדדים התווכחו ביניהם בשאלה אם המכון היה זכאי להחזיר את העובדה לעבודה במתכונת הרגילה, או היה חייב עוד זמן בלתי ידוע להיענות לבקשתה, ולהמשיך את העסקתה במתכונת המיוחדת.
ואולם, לשאלה זו אין נפקות לעניין ההכרעה בהליך זה. שכן, התובעת התפטרה במפורש "על מנת לטפל בילד", לפי סע' 7 לחוק פיצויי פיטורים, והכל כשהיא מיוצגת ע"י עורך דין שכתב גם בשמה את ההתפטרות (נ/1). גם אם התובעת חשה בשלב כזה או אחר שסיכומים בעל"פ שנעשו עימה, לא יכובדו כעולה ממכתב נוסף שהגישה לנתבע (נ/5), היא בחרה להתפטר מיד ללא מתן שום הזדמנות למעביד להיענות או להתחשב ברצונותיה.
אם באמת ובתמים התובעת רצתה להמשיך את עבודתה במכון, היה עליה לתת למעביד הזדמנות ראויה בפרק זמן כל-שהוא, להתארגן על מנת לשנות את שעות עבודתה באופן שיקל עליה גם לעבוד וגם לטפל בילד הנוסף שילדה. התובעת לא בחרה בדרך הזאת. היא בחרה במפורש בדרך ההתפטרות כדי לטפל במלא בילד, וממילא גם לזכות ב"פיצויי פיטורים". בחירתה לא מקימה עילה נוספת של "פיצוי על התפטרות בדין מפוטר" כלשון פרקליטה. תביעתה בהקשר זה תידחה אפוא.
אני לא נדרש לשאלה אם התובעת צריכה להחזיר למעסיקה את "פיצויי הפיטורים", לאחר שלטענת המעסיקה – שטרם הוכחה דיה – התובעת לא עסקה "בטיפול בילד" לאחר התפטרותה. שכן, לא הוגשה תביעה ל"החזר פיצויי הפיטורים".
נותר אפוא דיון רק בשאלה של "פיצויי הלנת פיצויי פיטורים": אם הגעתי למסקנה לפיה התובעת התפטרה "לצורך טיפול בילד" כפי שהיא הצהירה במפורש במכתב ההתפטרות נ/1, אכן היה המעסיק צריך להתכבד ולהזדרז בתשלום "פיצויי הפיטורים", והוא עשה כן בפועל רק לאחר מספר חודשים.