בשיר אשקר נ' ספארק פרו בע"מ ואח'

1.מבוא – בפנינו מונחת בקשת הנתבעים (להלן: "הנתבעים") לדחייה על הסף של התביעה כנגדם, וכפי שזו הוגשה על ידי התובע, שהינו המשיב בבקשה (להלן: "התובע"). בפתח הדברים נזכיר, כי כתב התביעה בהליך זה הוגש לבית הדין ביום 1.2.2017, וכי התובע טוען בו כי הוא הועסק כעובד שכיר של הנתבעים בחנות הנמצאת בקניון בנצרת עלית, בתקופה שבין 1.3.2015 ועד לסוף חודש 2/2016. התביעה מתייחסת לזכויות שונות שבמשפט העבודה.

2.להלן בתמצית טענות הצדדים בבקשה – הנתבעים טענו בבקשה, כי היחסים בין התובע לבין הנתבעת 1 היו במסגרת שותפות, ומכוח הסכם שותפים לניהול עסק. עוד טענו הנתבעים, כי נוכח סירוב התובע לשאת בהשבת הלוואה שניטלה להקמת עסק, הוגש על ידם לביצוע שטר חוב שנתן התובע, כבטוּחה, ורק לאור כך הגיש התובע את תביעתו לבית הדין. עוד טוענים הנתבעים, כי התובע אינו יכול להיחשב גם שותף וגם עובד של העסק, שכן המדובר הלכה למעשה בתביעה של אדם כנגד עצמו. עוד טענו הנתבעים, כי הסכם העבודה שצורף על ידי התובע כנספח לכתב התביעה, הינו מוכחש מכל וכל, ולא נערך על ידי מי מטעם הנתבעים. בנוסף, ובכל הקשור לנתבע 2 ספציפית, טענו הנתבעים כי לא הועלתה בכתב התביעה כל טענה כנגדו.

3.מנגד, בתגובתו טען התובע, כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעת 1, וכי הוצאו לו תלושי שכר חלקיים, ואף הוצא לו מכתב פיטורים מיום 31.3.2015, אשר נושא חתימת וחותמת של הנתבעים. עוד הוא טען, כי הכחשת הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים על ידי הנתבעים הינה תמוהה, שעה שהמדובר בהסכם שתואם להסכם השותפים, ואף משלים אותו מבחינת תקופת ההעסקה ומבחינת גובה השכר. באשר לנתבע 2, טען התובע כי התביעה הוגשה גם כנגדו, היות שהנתבע 2 היה מעורב באופן אישי בכל ההתנהלות שבין הצדדים, והוא זה אשר לפי הנטען הציג מצגי-שווא בפני התובע. לבסוף, התובע ציין כי הוא הגיש את תביעתו לבית הדין ללא כל קשר להליכי ההוצאה לפועל שנקטו כנגדו הנתבעים, וכי בכל מקרה, הוא הגיש התנגדות לביצוע השטר, הנידונה בערכאות אזרחיות.

4.התשתית הנורמטיבית ביחס לסילוק על הסף – לפי תקנה 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, רשאי בית הדין בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לסלק על הסף כתב טענות. הפסיקה אף קובעת בהקשר זה, כי ככלל, הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, וכי "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בתי המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מז/15-3 אפנר – מפעלי הדסה לנוער [לא פורסם], וראו גם ע"ע 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ – אסולין, ניתן ביום 16.9.2013). עוד נקבע, כי גם אם קיימת אפשרות ולוּ קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים בפניו את שערי בית הדין.

5.עוד נקבע, כי ככלל הסעד של סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 408/07 מדינת ישראל – כהן (ניתן ביום 13.2.2008): "הלכה מושרשת היא, כי סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור הענין לגופו, על פני סילוק התביעה על הסף. כדברי חברי הנשיא סטיב אדלר: 'בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך ויש להכריע במחלוקת לגופו של ענין' וכבר נפסק, כי 'בית דין זה אימץ את ההלכות במשפט הכללי שיצאו מבית המשפט העליון לעניין מחיקה על הסף, על פיהן יש לנהוג בזהירות ולבחון בקפדנות את העובדות והטענות המופיעות בתביעה וכל אימת שניתן לתקן פגם בתביעה אין למחקה על הסף' זאת מן הטעם ש'מחיקה על הסף אינה הדרך המועילה מבחינה דיונית... ואין היא טובה ליחסי עבודה', 'על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית'".

6.לגופו של עניין – בענייננו, ולאחר סקירת כל השיקולים המצוינים דלעיל, לא מצאנו כי המקרה שלפנינו מהווה מקרה חריג, המצדיק סטייה מהכלל ולפיו דחייה על הסף תיעשה במקרים נדירים בלבד. מטיעוני הצדדים, הן בתיק עצמו והן בבקשה ובתגובה לסילוק על הסף, עולה שורה של שאלות עובדתיות ומשפטיות, הצריכות להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ואין מקום להעלותן בהליך של סילוק על הסף. לשיטתנו, טענות אלה גם דורשות בירור וליבון מעמיק, ובכלל זה במישור העובדתי.

7.כך ובין היתר, השאלה האם עסקינן בשותפות גרידא, או שמא בשותפות שהעסיקה את התובע ככובעו כ"עובד", הינה שאלה עובדתית, אשר אינה יכולה להיות מוכרעת בשלב הנוכחי, והיא תושפע בין היתר משאלת תקפותו ומהימנותו של הסכם העבודה, שנחתם לפי הנטען בין הצדדים (נספח ג' לכתב התביעה). מחד, התובע טוען כי המדובר במסמך אותנטי ומהימן, אשר אף תואם את הסכם השותפות, ואילו מנגד טוענים הנתבעים כי המדובר במסמך מזויף, ומקדישים חלק נכבד מטענותיהם לגבי מסמך זה (ראו, למשל, סעיפים 4-3 לבקשת הנתבעים מיום 5.3.2017, וכן סעיף 8 לתגובת הנתבעים מיום 19.3.2017 לתשובת התובע). אולם, לשם הכרעה בסוגיה זו, יש לשמוע עדויות ולבחון ראיות נוספות, ולא ניתן להכריע בה במסגרת בקשה לסילוק על הסף.

8.ראוי לציין בהקשר זה, כי הנחת המוצא בפסיקה, וכפי שציינו הנתבעים, הינה אכן כי יחסי שותפות אינם יחסי עובד-מעביד. ראו בהקשר זה דב"ע (ארצי) שן/2-17 נס – שאול, פד"ע כג 77. עם זאת, נקבע גם על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי לצורך הכרעה בדבר קיום שותפות, יש לבחון האם המטרה המשותפת של הצדדים היתה להקים עסק לשם הפקת רווחים, אולם אין די במבחן זה, אלא נדרש לבחון האם היתה כוונה של הצדדים לחלוק גם בהפסדים, הווה אומר – נכונות לנשיאה בהפסדה של השותפות (ראו ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל – פלזן, ניתן ביום 8.5.2012).

9.עוד נקבע, כי הכרה ביחסי עובד-מעביד אינה נקבעת על ידי מי מהצדדים ולאו דווקא על פי רצונם. יחסי עובד-מעביד עשויים לבוא לידי ביטוי בצורות העסקה בלתי שגרתיות, ועל כן יש לבחון את מכלול הנסיבות והתנהגות הצדדים, והאם נהגו כ'מנהג שותפים' (ע"ע (ארצי) 1304/02 אורן – עובדיה). גם בפרשת נס שהוזכרה דלעיל, נקבע על ידי כב' הנשיא גולדברג ז"ל, כי "דין הוא כי "אין מעמדו של אדם כ'עובד' או כ'עצמאי' נקבע בהבל פה או במחי יד קולמוס" ... ובוודאי שאינו נקבע על-ידי תיאור שנתנו לו הצדדים או אחד מהם, הוא הדין בשאלה אם פלוני היה שותף של חברו אם לאו". מכלל האמור לעיל ניתן ללמוד, כי יש לבחון את מכלול הנסיבות והתנהגות הצדדים, וכי השאלה האם עובד יוגדר כשותף אם לאו, תוכרע אף היא בהתאם למכלול הראיות שיובאו בפני בית הדין. ברי גם, כי בחינה זו אינה יכולה להיעשות כעת, בשלב הראשוני שבו נמצא ההליך.