סע"ש 14865-09-14.24 דצמבר 2014

הגב' רוני הדר סולימן (להלן: "המבקשת" או "התובעת") הועסקה כמנהלת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה במועצה האזורית עמק חפר (להלן: "המועצה") החל מחודש 2/11.

בעקבות יוזמה של הממונה הישיר של התובעת, מר בני ממקה (להלן גם: "מר ממקה") – המכהן כמהנדס המועצה, נערך לתובעת שימוע לפני פיטורים ביום 17.7.14.

בעקבות השימוע נמסרה לתובעת ביום 3.9.14 הודעת פיטורים, לפיה פיטוריה יכנסו לתוקפם ביום 7.9.14.

ביום 4.9.14 פנתה התובעת לבית דין זה בבקשה להורות על ביטול החלטת ועדת הפיטורים של המועצה והמונע מהמועצה לאייש באופן קבוע את תפקיד מנהל/ת הוועדה המקומית, לרבות באמצעות מכרז, וזאת עד להחלטה בסעד הזמני.

בעקבות החלטת בית הדין, עוכב ניתוק יחסי עובד ומעביד והם נמשכים עד למועד של 1.1.15.

במסגרת דיון שהתקיים בין הצדדים הגיעו הם ביום 3.11.14, להסכם פשרה כדלקמן:

"1.בהסכמה התובעת תסיים את עבודתה בפועל אצל המועצה ב- 1/1/15, ויראו את הפסקת העבודה כאילו פוטרה, לעניין זכויותיה הממוניות.

2.בנוסף לכך, תזכה התובעת לפיצוי כספי כללי בסך שלא יפחת מ-30,000 ₪ ולא יעלה על 60,000 ₪, שייפסקו על ידי בית הדין כהשלמת פשרה על פי סע' 79א' לחוק בתי המשפט, עם נימוק עקרוני ומתומצת בלבד.

3.זכות סיכום קצר לצדדים בכתב, לא יעלה על שני עמודים לכל צד. כאשר הצדדים החליטו להודיע במשותף תוך 7 ימים אם הם מוותרים על סיכום. אם לא יוותרו, התובעת עד 17/11/14, והנתבעת עד 30/11/14.

4.הפשרה היא לסיום סופי של תביעות הצדדים בקשר ליחסי עובד ומעביד, מבלי לפגוע מזכות התובעת על פי ההסכם האישי שלה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת 3 חודשים וכיוצ"ב."

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

התובעת טוענת כי עסקינן ב"שימוע" שמטרתו סומנה מראש, וכי הליך השימוע כולו היה "מן השפה אל החוץ". לטענתה, מסכת ההתנכלות החלה לאחר סירובה לאשר בקשות, הנוגעות לפעולת הועדה המקומית עליה הופקדה, אשר נגדו את הדין, לרבות חוק התכנון והבניה על תקנותיו. זאת ועוד, עילות מסוימות היו ידועות כשגויות אצל חברי ועדת הפיטורים עצמם, אשר היו מעורבים באי אילו מהמקרים שנטענו כנגד התובעת וידעו מידיעה אישית, כי אין שחר לטענות כנגדה. עוד נטען, כי פרוטוקול השימוע היה חסר ולא שיקף נאמנה את שהתרחש בפני הוועדה. עוד טענה התובעת, כנגד זה שלמר ממקה ניתנה האפשרות להגיב כנגד טענותיה של התובעת, כאשר הלה בחר מסיבותיו שלא להתייצב לישיבת השימוע. כאמור נטען, כי ועדת הפיטורים לא פעלה בלב פתוח ונפש חפצה וכי החלטתה היתה נגועה בשיקולים זרים. התובעת עותרת לפסיקת הפיצוי המקסימלי בגובה 60,000 ₪, בהתחשב בפגמים שנפלו בעילת הפיטורים ובהליך; והעובדה שהתובעת עזבה עבודה אחרת לצורך עבודתה זו, כמו גם תקופת העסקתה וגובה שכרה. בנוסף, עותרת התובעת לפסיקת הוצאות ההליך בתוספת שכ"ט עו"ד, בסך 36,190 ₪.

המועצה טוענת, כי התובעת הועסקה מכוח חוזה עבודה אישי, לתקופה של כ-3.5 שנים בלבד ונהנתה מתנאי שכר לפי "חוזה בכירים", וממילא זוכה עם סיום העסקתה לפיצוי מעל ומעבר למקובל במגזר הציבור (7 חודשי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, ככל שנותרו ימי חופשה אזי גם פדיון חופשה ובסך כולל של כ-115,000 ₪). לאור האמור, זכאית התובעת, לפי המועצה, לסכום הפשרה המינימאלי המוסכם של 30,000 ₪. מעבר לכך, אין התובעת זכאית להוצאות ההליך ו/או שכ"ט עו"ד.

הכרעה: