סע"ש 14211-08-16

1.בפניי בקשת הנתבע לחייב את התובע, תושב הרשות הפלשתינאית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם וככל שתידחה התביעה נגדו ולחילופין להורות על הפקדת ערובה ע"י ארגון העובדים הפלשתינאים G.U.P.W. (להלן – הארגון).

תמצית טענות הצדדים:

2.לטענת הנתבע יש לחייב את התובע או את הארגון בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו. לגרסתו, מאחורי התביעה ניצב הארגון שסייע לתובע ועודד אותו להגיש את התביעה. התובע התעלם מחובתו למסור הודעה על הגשת התביעה לממונה תוך הפרת חוק עובדים זרים, שכן מטרת מסירת ההודעה הינה בין היתר לוודא שיחסי החוץ של ישראל לא ייפגעו ובפרט הנושאים הכרוכים בהעברת הכספים והניכויים על פי ההסכמים הבינלאומיים שנחתמו בין ישראל והרשות הפלשתינאית. עצם העובדה שהארגון עומד מאחורי התביעה מצביעה על השלכות רוחב מרחיקות לכת אשר חשוב שהממונה ידע עליהן. במקרה זה ראוי שהתובע יפקיד ערובה להבטחת הוצאות משפט שכן לנתבע לא תהא כל אפשרות להיפרע ממנו.

3.מנגד טען התובע, כי יש לדחות את הבקשה. לגרסת התובע מעיון בכתב ההגנה עולה, כי לנתבע אין הגנה של ממש. הארגון לא אחראי לתביעה ולא שידל את התובע להגיש את התביעה ולטענת התובע מדובר בארגון עובדים. מדובר בתביעה לזכויות עבודה שנשללו ממנו. על ביה"ד לתת מקום של כבוד לזכות הגישה לערכאות וזאת בעיקר במקרה כגון זה בו סיכויי התביעה טובים ביותר והיא נסמכת על תיעוד אמין.

4.במסגרת תשובה מטעם הנתבע הוא ציין, כי לאחרונה תוקנו התקנות והוספה תקנה חדשה בדבר חיוב תובע בהפקדת ערובה. לדברי הנתבע, התובע לא הביא כל ראשית ראיה להוכחת טענותיו או ליכולתו של הנתבע להיפרע ממנו במקרה בו תידחה התביעה. התובע גם לא הצביע על טעם מיוחד שעשוי לפטור אותו מהפקדת ערובה.

דיון והכרעה:

5.לאחרונה תוקנו תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן – התקנות) ובמסגרת זו הוספה תקנה 116א' הקובעת כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה".