סע"ש 1416-12-11

1.מושא תביעה זו הינה הדרישה לפיצוי בגין הפרת הזכות לעבוד בישיבה, וזאת מכוח החוק לזכות לעבודה בישיבה תשס"ז 2007 (להלן: "החוק").

בין התובעת לנתבעת התקיימו יחסי עובד מעסיק החל מיום 07/06/09 ועד ליום 10/02/11, ואלה הסתיימו בשל מצבה הרפואי של התובעת, כאשר בשל בעיות בעמוד השדרה המציאה לנתבעת אישור רפואי לפיו אינה מסוגלת לעבוד בעבודה הדורשת מאמץ גופני רב.

חשוב לציין כי מתוך התקופה שצוינה לעיל, הרי שהתובעת עבדה בפועל רק עד לחודש יולי 2010 ובו עבדה ימים ספורים בלבד, והחל ממחציתו התובעת נעדרה מעבודתה בשל מחלה, וליתר דיוק בגין אי כושר שנבע מבעיות הגב מהן סבלה.

משכך, התקופה מושא הדיון הנה זו שבמהלכה התובעת עבדה בפועל בשירות הנתבעת, אשר משתרעת על פני כ – 13 חודשים.

2.כרקע, יצוין כי התובעת, הטוענת כי הליקויים בעמוד השדרה מהם היא סובלת נובעים מעבודתה בשירות הנתבעת, נקטה בהליכים נוספים למיצוי זכויותיה וקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב עבודתה זו.

ראשית, הגישה התובעת בחודש פברואר 2011 תביעה נזיקית כנגד הנתבעת ובה בקשה לחייב את האחרונה לשלם לה פיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לה עקב העבודה בשירותה.

תביעה זו התבררה בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 39148-02-11, להלן : "התביעה בבית משפט השלום") ; תביעה זו נדחתה בין היתר על בסיס קביעה לפיה אין קשר סיבתי בין העבודה אותה בצעה התובעת לבין מצבה הרפואי, וזאת גם על בסיס קביעת מומחה שמונה מטעם בית המשפט, ששלל מכל וכל אפשרות לקיומו של קשר סיבתי כזה, והפנה גם לקיומו של מצב קודם.

שנית, הגישה התובעת תביעה למוסד לביטוח לאומי להכרה בליקוי בגב ממנו היא סובלת כפגיעה בעבודה, ומשזו נדחתה הגישה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי, וזו התבררה במסגרת תיק בל 32489-04-11 (להלן: "התביעה נגד המל"ל").

גם תביעה זו נדחתה, וזאת על בסיס קביעת מומחה רפואי שמונה מטעם בית הדין, לפיה אין קשר סיבתי בין הליקוי ממנו סובלת התובעת לבין תנאי עבודתה.

התובעת ערערה על פסק דינו של בית הדין האזורי, וערעור זה נדחה בפס"ד מיום 20/05/15 (עב"ל 45488-06-14).

לבסוף הוגשה תביעה זו, בחודש דצמבר 2011, וזו הוגשה תחילה בבית הדין האזורי בחיפה, ולאחר שניתנו בעניינה החלטות דיוניות שונות לרבות בעניין היפוך סדר הבאת הראיות, הועברה לבית דין זה לאחר כשנתיים, משהתברר שהמומחה שנתן חוות דעת מטעם הנתבעת הינו בעלה של אחת מהשופטות בבית הדין בחיפה.

3.בפני בית דין זה התקיימה ישיבת הוכחות בה העידה התובעת מצידה ומטעם הנתבעת שתי עדות בתפקידים ניהוליים בנתבעת.

לבסוף הגישו הצדדים סיכומים בכתב, כאשר תחילה הוגשו סיכומי התובעת ולאחריהם סיכומי הנתבעת, כאשר התובעת ביקשה רשות להגיש סיכומי תשובה אולם אלה לא הוגשו מבלי שהתובעת הודיעה מאומה, גם לא בתגובה להחלטת בית הדין בה נתבקשה להבהיר האם נמנעה מלהגיש סיכומי תשובה מתוך בחירה או בשל העובדה שלא קיבלה את סיכומי הנתבעת.