סע"ש 13688-12-12

לפנינו בקשת הנתבעת להורות על עיכוב ביצוע סעיפים 75-77 לפסק דיננו מיום 1/8/16 (להלן – פסק הדין), בהם הורינו לנתבעת להעמיד את התובע בפני ועדה רפואית משטרתית, וזאת עד לקבלת הכרעה בערעור על פסק הדין שעתיד להיות מוגש לבית הדין הארצי לעבודה.

רקע כללי

1.במסגרת פסק הדין, דחינו את עתירת התובע לקבלת קצבת פרישה ומענק פרישה מכח חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל – 1970. מנגד, נעתרנו לסעד החלופי לו עתר התובע, להעמידו לפני ועדה רפואית משטרתית (להלן – ור"מ), והורינו לנתבעת להעמיד את התובע לפני ור"מ, על מנת שתבחן את מצבו הרפואי, בהתאם למסמכים הרפואיים שצורפו לבקשתו מיום 22/5/12 ועל פי מצבו הבריאותי נכון לאותו מועד, ותקבל החלטה בהתאם לסמכותה לפי פקודה 08.01.03 לפקודות מטא"ר, על תת סעיפיה. כך גם הובהר כי לשני הצדדים שמורה הזכות לערער על ההחלטה שתתקבל כמפורט בפקודה 08.01.03 לפקודות מטא"ר, וכי בכפוף להחלטה סופית שתתקבל בעניינו, יוכל התובע לשקול האם בכוונתו לנקוט בהליכים משפטיים לעניין פיטוריו, וזאת לפני הערכאות המוסמכות לדון בפיטוריו/שחרורו מן השירות.

2.יצוין, כי הן הנתבעת והן התובע הגישו לבית הדין הארצי, בתוך המועד להגשת הערעור, בקשות להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין [ראו: ע"ע 66784-09-16; ע"ע 12050-10-16 בבית הדין הארצי], ובקשותיהם נענו תוך שניתנה להם ארכה הדדית להגיש את ערעוריהם עד ליום 15/11/16. זאת, מבלי שנבחנו סיכויי הערעור בהינתן כי שתי הבקשות הוגשו בתוך בתוך המועד להגשת הערעור.

3.ביום 14/10/16 הגישה הנתבעת לבית הדין הארצי את בקשתה שבנדון להורות על עיכוב ביצוע חלק זה לפסק הדין, עד להכרעה בערעור.

בהחלטת השופט פוליאק מיום 19/10/16 נקבע כי הואיל וטרם הוגשה הודעת הערעור (במובחן מבקשה להארכת מועד להגשתו), הרי שלנוכח תקנה 467 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א), החלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות), ולנוכח ההלכה הפסוקה בעניין זה, על הנתבעת להודיע האם היא עומדת על בקשתה או שמא בכוונתה להגיש בקשה מתאימה לבית הדין האזורי.

4.בהמשך לכך הודיעה הנתבעת לבית הדין הארצי כי תגיש את הבקשה לבית הדין האזורי, בקשתה לפני בית הדין הארצי נמחקה, וביום 26/10/16 הוגשה הבקשה שבנדון.

5.בקשת הנתבעת הועברה לתגובת התובע שהתנגד למבוקש מכל וכל.

עיקרי טענות הצדדים

6.לטענת הנתבעת, מן ההיבט של מאזן הנוחות פועל מאזן הנוחות לטובתה, שכן ככל שתדחה הבקשה והיא תחוייב, עוד בטרם נדון הערעור, לקיים ור"מ בעניינו של התובע, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו ובכך תסוכל מראש תוצאת הערעור, כך שאף אם תזכה הנתבעת בערעורה יהפוך הערעור לאקדמי גרידא; מנגד, לטענת הנתבעת, לא ייגרם לתובע כל נזק, בהינתן כי הוא פוטר מהשירות כבר בחודש 12/11 ואם וככל שיידחה הערעור הנתבעת תפעל להעמדתו לפני ור"מ.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי גם מבחינת סיכויי הערעור, יש לה סיכוי טוב שערעורה יתקבל. בהקשר לכך נטען על ידי הנתבעת בקצירת האומר כי מדובר בתובענה הבאה להתנגד לסמכותו של המפכ"ל להורות על פיטוריו של שוטר מן החיל ואינה בסמכותו של בית הדין. זאת, גם אם כל שמבוקש בה הוא להעמיד את התובע לפני ור"מ, שכן תכלית עתירה זו נועדה לקדם בעתיד את האפשרות לפרוש לגימלאות מטעמי בריאות; לא ניתן לנתק בין ההחלטה שלא לאפשר לתובע לעמוד לפני ור"מ לבין ההחלטה על פיטוריו מן השירות בעילה של אי התאמה.

7.מנגד לטענת התובע, הכלל הוא שכמי שזכה בדינו, הוא זכאי לממש את פסק הדין ללא דיחוי, והנתבעת במקרה זה לא עמדה בנטל להראות כי התקיים בה איזה מבין התנאים המצטברים המצדיקים עיכוב ביצועו של פסק דין עד לאחר הכרעה בערעור שטרם הוגש.

אשר לסיכויי הערעור טוען התובע, כי טענת הנתבעת לפיה בית הדין נעדר סמכות לדון בעתירתו זו אינה נכונה, מה גם שהנתבעת עצמה אינה טוענת כי בית הדין מנוע מלדון בעתירה להעמיד את התובע בפני ור"מ ככזו, והיא אף לא טענה זאת בעת שהתובע ביקש לתקן את כתב תביעתו ולהוסיף עילה זו; בית דין זה לא קבע כי הוא מוסמך לדון בהחלטת הפיטורים אלא רק בהליכים הנוגעים לעצם העמדת התובע לפני ור"מ; על כן ערעור המכוון כנגד סמכותו של בית דין זה לבחון את תקינות ההליכים הנוגעים לעצם העמדת התובע לפני ור"מ נעדר כל יסוד. עוד טוען התובע כי גם מן ההיבט של מאזן הנוחות, טענות הנתבעת הן לקוניות גרידא והוגשו ללא תצהיר; כי במקרים דומים כאשר דובר בהעמדה לפני ועדות של המוסד לביטוח לאומי לא עוכבו פסקי דין; מכל מקום הנזק שעלול להגרם לו אם יעוכב ביצועו של פסק הדין כמבוקש עולה לאין ערוך על הנזק שייגרם לנתבעת, זאת הן מן הטעם שחלה התדרדרות נוספת במצבו הרפואי (צורף חומר רפואי) ועיכוב ביצוע פסק הדין עד לאחר הכרעה בערעור יגדיל את נזקיו הכלכליים והנפשיים כאחד באופן שלא ניתן יהיה לתקנם אם יידחה הערעור, והן מן הטעם שככל שיידחה מועד העמדתו לפני ור"מ כך יקשה על הוועדה לבחון את מצבו נכון לחודש 5/12 כנדרש.

דיון והכרעה

8.תקנה 466 לתקסד"א קובעת: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

חריג לכלל זה מצוי בתקנה תקנה 467(א) לתקסד"א המאפשרת לעכב את ביצוע פסק הדין.