אמי אבודרהם נ' חברת א.ב. פיבין להשקעות (1987) בע"מ ואח'

1.לפני בקשות הדדיות של הצדדים לגילוי ועיון במסמכים.

התובע והנתבע בתביעה שכנגד (אשר לצורך הנוחות יקרא להלן: "התובע") הגיש תביעה כנגד הנתבעים והתובעים בתביעה שכנגד (אשר יקראו להלן בהחלטה זו: "הנתבעים"), לפיצוי בסך של 411,0817 ₪ בגין אי תשלום זכויות שונות הנובעות מהעסקתו אצל הנתבעות וכן מפיטוריו מהנתבעת 2. התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 מיום 1.4.2009 ועד ליום 31.12.2015. לטענתו החל מיום 1.1.2016 הוא הועבר לנתבעת 2 תחילה ללא ידיעתו וכי הוא פוטר ביום 15.2.2016 בהעדר שימוע. לטענת התובע, העסקתו הסתיימה על ידי הנתבע 3 לנוכח מכירת פעילות הנתבעת 1 לנתבעת 2, על אף היותו בגיל הסמוך לגיל הפרישה. כן נטען כי העברתו לנתבעת 2 היתה פיקטיבית וכי הנתבעת 1 ככל שידוע לו אינה פעילה מאז מכירתה. נתבע שכר עבור עבודה בשעות נוספות, השלמת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד וכן בגין תלוש שכר פיקטיבי לטענת התובע ושאינו מכיל את מלוא המידע האמור בחוק הגנת השכר. כן נתבע פיצוי בגין העדר שימוע.

התובע טוען גם כי יש מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייב באופן אישי בסכום התביעה את הנתבע 3 בטענה כי הוא רוקן את פעילות הנתבעת 1 על מנת לקפח נושים שלה, לרבות את התובע.

2.הנתבעים הכחישו את טענות התובע כלפיהם ובעיקר טענו כי התובע חייב להם כספים על התנהלותו הרשלנית והלקויה וכי רק לאחרונה התברר להם כי במקביל לעבודתו אצלם הוא עבד בחברות נוספות כשכיר, וכן כעצמאי, תוך הפרת חובות הנאמנות כלפיהם ותוך ניצול משאביהם לצרכיו. לטענת הנתבעים הנתבעת 2 רכשה את העסק למכירה ושיווק ציוד בניין בלבד ולא את פעילותה של הנתבעת 1, אשר ממשיכה להיות פעילה. נטען כי לתובע נמסרה הודעה מוקדמת לפני פיטוריו מהנתבעת 1 ונערך לו, כמו גם לעובדים אחרים אשר הביעו רצונם להיקלט בנתבעת 2, גמר חשבון סופי ומלא. לטענתם התובע התפטר מרצונו לאחר תקופת עבודה של חודש וחצי בנתבעת 2 כאשר הבין כי לא יוכל להמשיך ולנצל את זמן ומשאבי הנתבעת 2 לצרכיו הפרטיים.

3.הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך של 362,809 ₪ בגין מחצית משווי השימוש ברכב הצמוד אשר קיבל התובע לצורך שיווק מרכולתם וגידול מכירותיהם. לטענתם התובע עשה בו שימוש לצרכיו הפרטיים והעסקיים. כן נתבעה מחצית מהשכר אשר קיבל התובע במשך תקופת העסקתו בטענה כי מחצית מזמן העבודה הושקע לצרכיו ולצורך מעסיקיו האחרים.

4.לטענת התובע, התביעה שכנגד הינה ניסיון הפחדה והשתקה שלו על ידי הנתבעים. כן נטען כי לנתבעים היו ידועים עיסוקיו אחרים והם היו באישורו של הנתבע 3 וכך גם הכשרותיו. נטען כי כל אלו לא באו על חשבון עבודתו. כן נטען כי במשך השנים לא הועלתה כלפיו טרוניה וכי העובדה כי מדובר בגילויים אחרונים כפי שנטען על ידי הנתבעים, מלמדת על כך שמדובר בתביעת סרק.

כך בתמצית.

5.לאחר דיון מוקדם אשר התקיים בתיק, ניתנה החלטה על גילוי מסמכים הדדי וכן על הגשת תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו במסגרת תביעתו. בשלב זה כאמור, הגישו הצדדים בקשות הדדיות לגילוי ועיון במסמכים ומטעם הנתבעים – גם להשיב על שאלון.

המסגרת הנורמטיבית

6.תקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991, קובעת כדלקמן: