אפרתי נ' מבט ד.ש. בע"מ

תביעת עובדת לשעבר של הנתבעת לפסוק לה פיצוי בגין הפרת הזכות לשוויון על רקע הריון והורות, הפרת חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים) ופיטורים שלא כדין. כמו כן, תביעה שכנגד לשלילת דמי הודעה מוקדמת, שלילת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הפרת הסכם עבודה והפרת חובת תום-הלב.

רקע עובדתי

1. התובעת הועסקה בנתבעת בתפקיד אשת מכירות החל מיום 17.7.2017, בהתאם להסכם עבודה מיום 18.6.2017. עבודתה של התובעת הסתיימה ביום 15.10.2020 לאחר שפוטרה ביום 15.9.2020, כפי שיפורט בהמשך.

2. במהלך תקופת עבודתה של התובעת נערכו לה שני שימועים לפני פיטורים:

   1. ביום 17.5.2020 התובעת זומנה לשימוע יחד עם עובד נוסף וזאת עקב שינויים ארגוניים בנתבעת וללא קשר לביצוע תפקידה. השימוע התקיים ביום 18.5.2020 ובעקבותיו החליטה הנתבעת שלא לפטר את התובעת אך לשנות את תפקידה מתחום המכירות לתחום התאמות כרטיסי אשראי. לתובעת נמסר נספח להסכם עבודה, נושא תאריך 20.5.2020 ולפיו למעט השינוי בתפקיד אין שינוי בתנאי עבודתה.

      העובד הנוסף שזומן לשימוע פוטר.

      שני הצדדים הקליטו את ישיבת השימוע.

   2. ביום 14.9.2020 התובעת זומנה בשנית לשימוע, הפעם לנוכח אי שביעות רצון מתפקודה. השימוע התקיים ביום 15.9.2020 וגם הוא הוקלט על ידי שני הצדדים. בהמשך אותו יום נמסר לתובעת מכתב פיטורים ולפיו העסקתה תסתיים ביום 15.10.2020. על פי מכתב הפיטורים, התובעת נדרשה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת.

3. מכיוון שבמהלך יום 15.9.2020 עלה חשד שהתובעת נחשפה לנגיף הקורונה בחתונתה, שהתקיימה ביום 6.9.2020, השימוע שהיה קבוע לשעה 15:30 הוקדם ומיד לאחר השימוע היא יצאה לביתה ולמעשה ממועד זה לא חזרה לעבודה. תחת זאת מסרה התובעת לנתבעת אישורי מחלה למפרע מיום 22.9.2020 ועד תום ההודעה המוקדמת (15.10.2020).

4. ביום 11.10.2020, ארבעה ימים לפני תום ההודעה המוקדמת, הודיעה התובעת למנהלת הישירה שלה, גב' שיר אשכנזי (להלן – שיר) כי היא בהריון.

5. ביום 12.10.2020 פנתה הנתבעת לתובעת במכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, לפיו מאחר והתובעת ביצעה עבירות משמעת וזנחה את מקום עבודתה בתקופת העבודה המוקדמת, הנתבעת רואה את מועד סיום עבודתה ביום 15.9.2020 ובכוונתה להגיש כנגדה תביעה, אלא אם תשלם לה התובעת 25,000 ש"ח המהווים השבת זכויות סוציאליות, השבת דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין הפרת חובותיה של התובעת כעובדת ופגיעה בעסקי הנתבעת, בנוסף להסכמת התובעת לוויתור על כספי השלמת פיצויי פיטורים. כמו כן, ביקשה הנתבעת מהתובעת להמציא לה אישור על הריונה.

6. במכתב מיום 15.10.2020 הבהירה התובעת לנתבעת כי טרם קיבלה אישור הריון שכן היא בשלב התחלתי של ההיריון וטרם עברה בדיקת אולטרסאונד, לכן האישור יינתן לה רק אחר הבדיקה ואז תעבירו לנתבעת.

7. ביום 26.10.2020 קיבלה התובעת אישור על הריונה ובו ביום הוא נשלח אל הנתבעת. לפי האישור גיל ההיריון הינו 6.6 שבועות, כלומר אין חולק שהתובעת הייתה בהריון כאשר הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.

8. התובעת ילדה ביום 5.6.2021.

   תביעה ותביעה שכנגד

9. ביום 6.6.2021 הגישה התובעת תביעתה זו ובה עתרה לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים:

   1. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 30,000 ש"ח;

   2. פיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 בסך 20,000 ש"ח;

   3. פיצוי בגין נזק ממוני מכוח חוק עבודת נשים בסך 100,000 ש"ח (אבדן השתכרות והפסד דמי לידה);

   4. השלמת פיצויי פיטורים בגין התקופה שעד הלידה בסך 8,775 ש"ח;

   5. דמי הבראה ודמי חופשה בגין התקופה שעד הלידה בסך 9,152 ש"ח;

   6. פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 15,000 ש"ח;

10. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 65,276 ש"ח ואלו רכיביה:

    1. שלילת הודעה מוקדמת (שלמעשה שולמה כדמי מחלה) בסך 10,000 ש"ח;

    2. שלילת פיצויי פיטורים והשבתם בסך 30,276 ש"ח;

    3. פיצוי בגין הפרת הסכם בסך 15,000 ש"ח;

    4. פיצוי בגין פגיעה בעסקים ובמוניטין בסך 10,000 ש"ח.

11. מטעמי נוחות הכתיבה יכונו הצדדים התובעת והנתבעת.

12. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם: התובעת העידה לעצמה והנתבעת זימנה לעדות את הבעלים והמנכ"ל המשותף, מר דורון רז. שניהם נחקרו בחקירות נגדיות.

13. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ונתייחס אל עיקריהן במידת הצורך, במסגרת ההכרעה במחלוקות שלפנינו.

     

    האם הוכחו פגמים בשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לפטר את התובעת

14. לטענת התובעת בסיכומיה, השימוע הראשון מלמד כי נכון לאותו מועד לא היו לנתבעת הסתייגויות מאיכות עבודתה. התובעת זומנה לשימוע הראשון על רקע שינויים ארגוניים וללא קשר לתפקודה. יתרה מכך, בשימוע אף הובעה שביעות רצון מתפקודה, ובסופו הוחלט שלא לפטרה, אלא רק להעביר אותה לתפקיד אחר "על מנת שלא לאבד אותה" (סעיף 6). גם לאחר מכן המשיכה התובעת לבצע את עבודתה על הצד הטוב ביותר ולא נערכו עמה שיחות בדבר חוסר שביעות רצון מעבודתה.

    מכיוון שהיה ידוע לנתבעת שהתובעת מתעתדת להינשא, גב' אשכנזי שהייתה הממונה עליה בשלב זה, פנתה אל התובעת בשאלות רבות ביחס לכוונתה להרות וביחס למשך חופשת הלידה שהיא מתעתדת לממש. בנוסף חשה התובעת עוינות מצידה של גב' אשכנזי על רקע שאלותיה על אף שביצעה את עבודתה על הצד הטוב ביותר.

    על רקע דברים אלו בלבד זומנה התובעת לשימוע השני, באמתלות אשר לא בא זכרן במהלך תקופת העבודה.

    בנוסף, לאחר שנודע לגב' אשכנזי שהתובעת נדרשת להיכנס לבידוד ביום השימוע, היא הקדימה את שעת השימוע ומיהרה לערוך אותו ולהעביר לתובעת מכתב פיטורים באותו יום, במחטף שנועד לסיים את העסקתה של התובעת לפני שתכנס לבידוד.

15. השתלשלות האירועים שלעיל מלמדת שהנתבעת נחפזה לפטר את התובעת משיקולים זרים, מבלי לשקול את דבריה של התובעת בשימוע ותוך שהמטרה סומנה מראש – לפטר את התובעת בשל כוונתה להרות.

16. יש לזקוף לחובת הנתבעת את הבחירה שלא לזמן את גב' אשכנזי לעדות, למרות שטענות התובעת ביחס לאפליה ושיקולים זרים הופנו כלפיה. משלא זומנה גב' אשכנזי לעדות, לא הוכחו טענות הנתבעת בדבר שיחות שנערכו לתובעת ביחס לתפקודה הלקוי ולא נסתרו טענות התובעת בדבר העניין המחשיד שגילתה גב' אשכנזי בכוונת התובעת להרות.

17. לטענת הנתבעת בסיכומיה, מתוך תמלול השימוע השני עולה שהתובעת הייתה מודעת לתלונות של גב' אשכנזי כנגד תפקודה ואף לא הביעה רצון להמשיך בעבודתה. במהלך השימוע, התובעת הודתה בכך שביצעה קניות באינטרנט במהלך שעות העבודה, הודתה שלא תיעדה את כלל הפניות במערכת ה - CRM, סירבה לעבוד לפי הנהלים, טענה שהתפקיד שלה "לא ריאלי" והלינה על הממונה הישירה שלה; התובעת הביעה זלזול והשיבה באופן מתריס לשאלות ענייניות שהופנו אליה בשימוע; התובעת לא העלתה בשימוע את הטענות שהעלתה בהליך ולפיהן היא סומנה מראש לפיטורים לנוכח כוונתה להרות. אף אחד מהנימוקים שפורטו בזימון לשימוע לא הופרך ואף אחת מטענות התובעת בשימוע לא הוכחה בהליך דנן.

18. בעקבות השימוע התקיים דיון בין מנהלי הנתבעת, בו הוחלט על הפסקת עבודתה של התובעת, כפי שהוסבר באריכות בחקירתו של מר רז.

     

    הכרעה

19. לאחר בחינת כלל חומר הראיות וטענות הצדדים לפנינו, אנו קובעים כי לא מצאנו שנפל פגם בשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לפטר את התובעת, או בשימוע שנערך לה.

20. כפי שפורט בתשתית העובדתית לעיל, לתובעת התקיים כבר ביום 17.5.2020 שימוע ראשון לפני פיטורים בפני מר רז וגב' אשכנזי. אכן, הסיבה לשימוע הייתה שינויים ארגוניים, כפי שפורט במכתב הזימון, ולא פגם בתפקוד התובעת. יחד עם זאת, מר רז העיד שהתובעת נחשבה אז לעובדת בינונית ולכן רק היא ועובד נוסף זומנו לשימוע ולא כלל עובדי המחלקה בה בוצעו השינויים. בחקירתו הנגדית הוסיף מר רז והבהיר שנדרש לצמצם עובדים במחלקה בה עבדה התובעת והבחירה לזמן לשימוע רק אותה ואת העובד הנוסף מלמדת שהם היו פחות טובים מיתר העובדים. עיגון לעדותו של מר רז מצאנו בדברים שאמר לתובעת בשימוע "אני חייב לקבל החלטה מבין [עובדי המחלקה, מ.נ.ד], כי כולם מצויינים, בסדר? אבל כל אחד בא עם החוזקות שלו....". בחקירתו הנגדית חזר מר רז וציין, בהגינות, שהתובעת היא אשת מכירות מצוינת והוסיף כי "היו דברים מסוימים שהאחרים היו יותר טובים ממנה" (עמ' 15, ש' 22-25) ובהמשך "זה לא אומר שהם לא טובים, הם הכי פחות טובים" (ש' 45). כאשר נדרש להסביר מדוע לא נטען כלפי התובעת באותו שימוע שהיא עובדת בינונית, השיב מר רז שלא רצה להעליב אותה שלא לצורך: "כשעושים שימוע מאוד רגישים, לא להעביר ביקורת מיותרת, בסך הכל היא הייתה בסדר, אוקיי, זה מה שרציתי להגיד, אבל לא 100%" (ש' 16).

     

     

21. עדותו של מר רז הייתה קוהרנטית והגונה. אנו נותנים בה אמון ודוחים את טענת התובעת כי עד השימוע הראשון לא נפל שום פגם בתפקודה. מקובלת עלינו טענת הנתבעת שבשלב זה, של השימוע הראשון, התובעת אמנם זומנה לשימוע רק מחמת שינויים ארגוניים, אך עצם הבחירה לזמנה לשימוע ולא לזמן עובדים אחרים, מלמדת שתפקודה לא היה במיטבו, גם אם לא הצדיק כשלעצמו את הפסקת עבודתה באותה עת.

22. לצד זאת, מכיוון שהנתבעת הבהירה היטב שלא סברה שתפקודה של התובעת עד השימוע הראשון מצדיק לשקול את פיטוריה, אלמלא נדרשה לקצץ שני תקנים מאותה מחלקה, ולאחר שהנתבעת פעלה למצוא לתובעת תפקיד חלופי במטרה לשלב אותה בהתאם לדרישות תכנית ההתייעלות (כעולה מנספח להסכם העבודה מיום 20.5.2020), אנו מקבלים את טענת התובעת לפיה לא ניתן לבסס את פיטוריה על תפקודה עובר לשימוע הראשון. ממילא הנתבעת לא טענה אחרת.

23. אשר לתפקוד התובעת לאחר השימוע הראשון - גב' אשכנזי אמנם לא העידה לפנינו ויש לכך משמעויות עליהן נעמוד בהמשך, ואולם הנתבעת הציגה התכתבויות בין התובעת לבין גב' אשכנזי, בהן העירה גב' אשכנזי לתובעת על תפקודה. התכתבויות אלו אינן מבססות כשלעצמן את כלל טענות הנתבעת, אך הן מצביעות על כך שהתובעת לא מסרה בפנינו עדות מהימנה: בסעיף 10 לתצהירה טענה התובעת כי גם בתפקידה השני המשיכה לבצע את תפקידה "על הצד הטוב ביותר" והוסיפה כי מעולם לא נערכו עמה שיחות "המרמזות" על חוסר שביעות רצון מעבודתה. טענה זו אינה נכונה. די לעיין בהתכתבויות מזמן אמת ולהיווכח גב' אשכנזי העירה לתובעת מספר פעמים על תפקודה ועל ביצועיה. לדוגמא ביום 6.8.2020 כתבה גב' אשכנזי לתובעת "פשוט אל תעברי את המדדים כי זה נראה רע" והתובעת השיבה לה "אני משתדלת". זו התכתבות שמלמדת על חוסר שביעות רצון, גם אם נקודתית, והיא עומדת בסתירה לטענה שהתובעת ביצעה את עבודתה "על הצד הטוב ביותר" מבלי שהעירו לה. הנתבעת צירפה התכתבויות נוספות דומות בין השתיים, לרבות הודעה מיום 10.9.2020, בה כתבה לה גב' אשכנזי "ירדן אני כבר מרגישה גננת" ומיד לאחר מכן "די עם הטלפון אני סיימתי להעיר". התובעת השיבה לה "טוב".

24. במכתב הנתבעת מיום 14.9.2020 נרשמו הסיבות בגינן התובעת מזומנת לשימוע לפני פיטורים: "חוסר שביעות רצון מתפקודך כמדריכה ומטמיעה של תחום ההתאמות; חוסר שביעות רצון מרמת התיעוד במערכת CRM חרף בקשות חוזרות ונשנות; חוסר שביעות רצון – תוצאות המכירה בפועל מול היעדים שהוגדרו; חוסר עצמאות בתפקיד – דורש פיקוח מתמיד". גב' אשכנזי הקליטה, בידיעת התובעת, את השיחה מיום 14.9.2020 במסגרתה מסרה לתובעת את מכתב הזימון לשימוע ומהתמלול עולה שהיא הסבירה לה שהמתינה עם מסירת המכתב עד לאחר חתונתה של התובעת (6.9.2020), שכן לא רצתה להעציב אותה לפני כן. כאשר הובהר לתובעת שבמסגרת השימוע תוכל להעלות את כל טענותיה על מנת לשכנע השיבה התובעת "קצת יצא לי כל החשק, אבל בסדר". גישתה זו המשיכה למחרת במעמד השימוע.

25. זאת ועוד. במהלך השימוע אמרה גב' אשכנזי לתובעת שהיא העלתה בפניה "הרבה מאוד דגשים של חוסר תיעוד ב-CRM שחוזר על עצמו..." וציינה "את זוכרת שישבתי איתך במחשב והראיתי לך כמה את מסתובבת וכמה זמן את לא בקו?". התובעת לא הכחישה את הדברים אלא רק ציינה שהשתפרה מאז. גם דברים אלו מנוגדים לעדות התובעת לפיה לא העירו לה על עבודתה ופוגמים באמינותה. גב' אשכנזי הוסיפה והסבירה את עמדתה, כמנהלת הישירה של התובעת, ביחס לתפקודה הלקוי של התובעת (לדוגמא "במיוחד בשבוע החופש שלא היית כאן הרבה הרבה טעויות עלו והצגתי אותן בפנייך...") ולא מצאנו הכחשה של התובעת לדברים אלו במעמד השימוע. התובעת העלתה בפני גב' אשכנזי את תחושותיה שכבר התקבלה החלטה בעניינה, את הביקורת שיש לה על התפקיד שקיבלה שלדבריה הוא "לא כל כך ריאלי" ואת תסכולה מכך שלא ניתנה לה הזדמנות מספקת להוכיח את עצמה, אך בעיקרם של דברים לא הכחישה את הטענות של גב' אשכנזי על תפקודה הלקוי ועל ההערות שכבר ניתנו לה על כך.

26. מהשימוע עלה עוד שהתובעת הייתה מודעת לכך שתכנון החתונה שלה, בהתראה קצרה, פגם גם הוא בעבודתה וכדבריה שם "איך בן אדם שמתחתן ומארגן חתונה בבזק, יכול להיות ALL IN בעבודה?". כאשר נשאלה "למה היית רוב היום בטלפון?" השיבה "כי אני תכננתי חתונה" וכן "גם אחרי שתכננתי חתונה יש גם תופעות לוואי של זה, של מה קורה, יואו איזה כייף היה, מה יהיה, מה, יש אנשים". כאשר נשאלה מדוע לא יכלה לנהל את שיחות הטלפון הפרטיות מחוץ לשעות העבודה השיבה "אבא שלי החליט להתקשר אליי ואת יודעת בדיוק מתי הוא מתקשר" וכאשר נשאלה מדוע היא לא מנהלת את השיחות עמו בשעות הערב, השיבה שאבא שלה מדבר איתה "רוב היום". כאשר נשאלה מדוע היא גולשת באתרי קניות במהלך היום השיבה "בסדר, זה, זה את צודקת בזה...".

27. הדברים שפורטו לעיל אינם מתיישבים עם הטענה בפנינו לתפקוד ללא פגם. בנוסף, עולה מהם בבירור שהתובעת גם הייתה מודעת היטב לטענות כנגד תפקודה, ולא שמעה עליהן לראשונה בשימוע. יתרה מכך, עולה מדבריה של התובעת שלמרות שהעירו לה על כך, היא המשיכה להשקיע זמן עבודה לא מבוטל בניהול עניינה הפרטיים. במהלך הדיון לפנינו כאשר נשאלה התובעת מדוע לא ביקשה חופשה לצורך ארגון החתונה, השיבה שגב' אשכנזי "החליטה שאני אשאר במשרד ואם אני צריכה לצאת לשיחות לפעמים, אין בעיה, היא מקבלת את זה" (עמ' 9, ש' 30). הטענה מעוררת קושי משתי סיבות, וזאת מעבר לכך שהועלתה לראשונה בחקירה הנגדית: ראשית, היא לא הועלתה בפני גב' אשכנזי בזמן אמת במעמד השימוע; שנית, ניכר משיחת השימוע שגב' אשכנזי אכן גילתה התחשבות רבה בתובעת ובצרכיה הפרטיים, אך מתלונותיה של גב' אשכנזי עולה שהתובעת עשתה כן באורח מופרז, עד כדי פגיעה ממשית בעבודתה.

28. בנוסף, בהליך שלפנינו התובעת לא ניסתה להפריך את טענות הנתבעת בזימון לשימוע ובשימוע עצמו. למעשה, היא התעלמה מהן והדבר מחזק את תקפות טענותיה הענייניות של הנתבעת, כפי שעלו בזימון לשימוע ובשימוע עצמו, כנגד תפקוד התובעת.

29. לנוכח כלל האמור לעיל, השתכנענו כי הנימוקים בהחלטת הנתבעת לזמן את התובעת לשימוע היו נימוקים עניינים ומהותיים וכי לתובעת התקיים שימוע כדין.

30. אף לא השתכנענו כי כוונתה של התובעת להרות היוותה שיקול כלשהו בהחלטה לפטר את התובעת ("מודל ההכתמה"). התובעת התבססה בעניין זה על הטענה כי גב' אשכנזי שאלה אותה על כוונתה להרות ועל היקף חופשת הלידה שהיא מתכננת. מכיוון שגב' אשכנזי לא העידה בפנינו אנו מקבלים את עצם הטענה לשאלות שהופנו כלפי התובעת ביחס לכוונתה להרות, כנכונה. יחד עם זאת, כל מקרה יש לבחון לנסיבותיו. בנסיבות שלפנינו העיד מר רז כי "התובעת דברה על מצבה הרפואי, כוונתה להיכנס להריון לאחר חתונתה ומסרה פרטים אישיים שונים – ללא סוף ובפני כלל העובדים" (סעיף 22 לתצהירו). מר רז לא נחקר על הצהרתו זו והיא אף לא הוכחשה על ידי התובעת. התובעת רק הצהירה "בניגוד לטענת החברה מעולם לא הרמתי את קולי והכרזתי על הכוונה שלי להיכנס להריון" (סעיף 67 לתצהירה), אך לא הכחישה את הטענה שכוונתה להיכנס להריון הייתה מדוברת גם ביוזמתה של התובעת, לרבות מסירת פרטים ביחס לכך.

31. מכיוון שכך, הרי שכוונתה של התובעת להרות הייתה ידועה ומדוברת בסביבת העבודה שלה ובנסיבות אלו, לא מצאנו פגם בשאלות שהופנו אליה בעניין זה על ידי גב' אשכנזי. נבהיר עוד כי איננו מקבלות כלשונן את כל טענות התובעת בסעיפים 11 עד 18 לתצהירה, שכן עדותה של התובעת לא התבררה כמדויקת (כפי שהראינו לעיל וכפי שנראה גם להלן). יתרה מכך, ככל שהיה ממש בטענת התובעת שהיא סברה בזמן אמת שהשאלות של גב' אשכנזי חורגות מהסביר, מצופה היה למצוא עדות לכך בשימוע שהתקיים לתובעת על ידי גב' אשכנזי, ואולם התובעת לא העלתה בו כל טענה ביחס לקשר בין שאלותיה של גב' אשכנזי על כוונתה של התובעת להרות לבין זימונה לשימוע.

32. טענה נוספת שהעלתה התובעת בפנינו נוגעת להקדמת השימוע כמעידה על חיפזון לפטרה. בהקשר זה התובעת לא העידה אמת שכן הן בכתב התביעה והן בתצהירה טענה שהשימוע נועד ליום 18.9.2020 ורק לאחר שביום 15.9.2020 התגלה שנחשפה למאומת קורונה, מיהרה הנתבעת להקדים את השימוע מיום 18.9.2020 ליום 15.9.2020 (סעיפים 27-30 לכתב התביעה; סעיפים 20, 23-24 לתצהיר התובעת). אלא שבפועל, במכתב הזימון לשימוע שנמסר לתובעת ביום 14.9.2020 נרשם במפורש שהשימוע יתקיים ביום 15.9.2020 בשעה 15:30. כאשר התובעת עומתה עם עובדה זו השיבה "פשוט יכול להיות שפספסתי את החלק הזה" (עמ' 8, ש' 11). טענתה המגמתית של התובעת, במטרה לבסס את הטענה לחיפזון בפיטורים, שחזרה גם בכתב התביעה וגם בתצהירה, למרות שידעה בבירור שאינה נכונה, מערערת את האפשרות להסתמך על עדותה היחידה כנכונה, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בבעל דין.

    להשלמת התמונה נציין כי השימוע אכן הוקדם, אך רק בשעה על מנת לאפשר לתובעת לצאת לביתה, לאחר שהתגלה לה, תוך כדי העבודה, שנחשפה לפני מספר ימים לחולה מאומת.

33. אף לא מצאנו ממש בטענה שהעובדה שהחלטת הפיטורים התקבלה כשעה לאחר השימוע, מלמדת על סימון המטרה מראש. מר רז העיד שלאחר השימוע התקיימה שיחת ועידה, של שלושה אנשים, בהם גב' אשכנזי ומר רז, ובמסגרתה הבהירה גב' אשכנזי שהתרשמה שהתובעת "הרימה ידיים" וסבורה שהתפקיד שהיא מבצעת "לא ריאלי", כך שלא נדרש לו זמן רב להחליט שאין טעם בהמשך העסקתה (עמ' 18, ש' 20). דבריו מקובלים עלינו ומגובים בתמלול שיחת השימוע, כפי שפירטנו לעיל. אף שמר רז אישר שמדובר במקרה חריג בו עובדת פוטרה כשעה לאחר שיחת השימוע (עמ' 20, ש' 11), לנוכח התנהלותה של התובעת והעדר המוטיבציה להמשיך בתפקיד, כפי שעלה משיחת השימוע, לא מצאנו בכך פגם.

34. לבסוף נציין, כי החלטתה של הנתבעת ביום 15.9.2020 לפטר את התובעת תוך מתן הודעה מוקדמת כדין במסגרתה נדרשה להתייצב לעבודה (ולא תוך תשלום חלף הודעה מוקדמת), מנוגדת לטענת התובעת לחיפזון בפיטורים, שמטרתו להקדים את כניסתה להריון.

35. לסיכום פרק זה – לא הוכח שהחלטת הנתבעת לפטר את התובעת הייתה נגועה בשיקולים זרים. ההיפך הוא הנכון – הוכח שבבסיס ההחלטה עמדו שיקולים עניינים ולגיטימיים, הנוגעים לתפקודה הלקוי של התובעת בתפקידה החדש. בנוסף לא מצאנו פגם בשימוע שקיימה גב' אשכנזי לתובעת, לפני שהתקבלה ההחלטה.

     

    האם הנתבעת הייתה רשאית לפטר את התובעת ללא אישור הממונה על עבודת נשים לאחר שהתובעת הודיעה על היותה בהריון

36. לטענת התובעת, לאחר שבמהלך תקופת ההודעה המוקדמת הודיעה לנתבעת על היותה בהריון, היא נדרשה להמציא לנתבעת אישור הריון, אך כזה טרם היה בידיה. התובעת לא נדרשה להמציא בדיקת דם ולכן המתינה לבדיקת אולטראסאונד ומיד ביום 26.10.2020 מסרה את האישור לידי הנתבעת. האישור הוכיח שהיא אכן הייתה בהריון לפני שפוטרה. האישור נמסר לנתבעת בהזדמנות הראשונה, אך הנתבעת בחרה להתעלם ממנו. מרגע שהאישור נמסר לנתבעת, היא הייתה מחויבת להגיש בקשה להיתר הפיטורים, או להחזיר את התובעת לעבודתה.

37. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, ע"ע (ארצי) 18424-02-12 ניו ליין קוסמטיקס בע"מ – שרון מור עלימה (29.11.2015) (להלן- עניין ניו ליין), נקבעה חובתה של עובדת להציג אישור על הריונה, ככל שנתבקשה לעשות כן על ידי מעסיקה. פסקי הדין שניתנו בעקבותיו הבהירו שאף אם האישור הוצג לאחר סיום יחסי העבודה, מחויב המעסיק להשיב את העובדת לעבודה, לכל הפחות עד לקבלת היתר לפיטוריה.

38. לטענת הנתבעת, התברר בחקירתה הנגדית של התובעת שעוד קודם לבדיקת האולטרסאונד הייתה בידי התובעת בדיקת דם המעידה על היותה בהריון, אך היא נמנעה מלהציג אותה לנתבעת במועד בו עדיין שררו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. הדבר מלמד על כך שהתובעת ניסתה, בכוונת מכוון, להכשיל את הנתבעת ולהכשיר את התביעה שתכננה להגיש; הנתבעת ביקשה מהתובעת ארבע פעמים אישור על הריונה ורק בחקירתה הנגדית התברר שהייתה בידיה בדיקת דם שאיששה את דבר הריונה, אך היא נמנעה מלהציג אותו לנתבעת ואף נמנעה מהצגתו בהליך או מאזכורו בתצהירה. התנהלותה זו של התובעת מצטרפת לעובדה שהוכחה ולפיה היא הגישה לנתבעת אישורי מחלה פיקטיביים, לאחר שהתברר לה שבעלה אינו חולה בקורונה ולכן אין הצדקה לבידוד.

39. מאישור ההיריון שהציגה התובעת לאחר סיום יחסי העבודה, עולה כי למעשה יום תחילת ההיריון הוא יום השימוע השני – 15.9.2020 (6.6 שבועות לפני 26.10.2020), אלא שביום זה, לאחר השימוע, לכאורה נדרשה התובעת לשהות בבידוד ובהמשך אף הגישה אישור מחלה מיום 22.9.2020 ועד ליום 15.10.2020. תכתובות בין התובעת לבין חברתה לעבודה, נטלי, מלמדות שהתובעת הוציאה את אישורי המחלה בכחש ולמעשה לא שהתה בבידוד. ככל שהתובעת הייתה מציגה אישור על בדיקת דם להריון שביצעה במהלך תקופה זו, הייתה הנתבעת למדה שהיא אינה בבידוד ולכן העדיפה התובעת להסתיר אותו ממנה. מכיוון שהיה בידי התובעת אישור רפואי על הריונה, שניתן לה עוד בתקופת העבודה, אך היא בחרה שלא להציגו, אין לקבל את האישור שהוצג לאחר סיום תקופת העבודה כמחייב את הנתבעת לפעול לקבלת היתר.

     

    הכרעה

40. בעניין ניו ליין קבע בית הדין הארצי לעבודה כי "מעסיק זכאי לדרוש אסמכתא לקיומו של היריון, כאשר מבקשים להגביל אותו באופן שלא יתאפשר לו לפטר עובדת נוכח הריונה" והוסיף כי "אין די באמירה של עובדת כי היא בהיריון כדי להקים חובה על פי חוק עבודת נשים לקבלת היתר לפיטורים. הנכון הוא כי ככל שעובדת מתבקשת להציג אישור על היריונה, עליה להציג אישור כזה, ואך אם הוצג, קמה חובה על המעסיק לפנות אל הממונה לפי החוק לקבלת היתר לפיטורים." (פסקה 42, ההדגשה אינה במקור).

41. במקרה הנדון הנתבעת דרשה מהתובעת אישור על היותה בהריון אך לא הוצג כזה, אלא רק לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים. בחקירתה הנגדית של התובעת הסתבר כי היו בידיה תוצאות בדיקת דם מהן ניתן היה ללמוד שהיא בהריון, כך שבנקל יכלה לקבל אישור רופא משפחה לצורך זה (התובעת לא ציינה מאיזה מועד הבדיקה ולא צירפה עותק ממנה. הימנעותה מקימה את החזקה שהצגת הבדיקה הייתה פועלת לרעתה, היינו – היא בוצעה במועד בו עדיין התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים).

42. משכך, ובהתאם להלכה המחייבת, משנדרשה התובעת להציג אישור על הריונה ולא עשתה כן, רשאית הייתה הנתבעת לפטרה, ללא היתר מהממונה על עבודת נשים.

43. התובעת הפנתה לפסק דינו של בית דין זה בסע"ש (ת"א) 38380-09-14 אינה איטח נ' יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ (8.1.2018) אך לא מצאנו כי נסיבותיו דומות, שכן באותו מקרה התובעת פוטרה בהיותה בהריון ללא הודעה מוקדמת ובנוסף בית הדין קבע שדרישת הנתבעת לאישור רפואי קמה בשלב מאוחר מדי וראו: "היה על הנתבעת לעשות אחת משתיים – לפנות ולקבל היתר לפיטורים, או לחלופין, ככל שפיקפקה בעצם נכונות טענה התובעת בדבר הריון, לדרוש שוב ומפורשות אישור רפואי על הריון. ונדגיש שהפעם הבאה שבה הועלתה מצד הנתבעת טענה בדבר העדר אישור רפואי על הריון היתה רק חודשים רבים לאחר מכן..." (פסקה 14 סיפא). לפיכך, לא מצאנו כי יש בפסק דין זה להועיל לתובעת שלפנינו.

44. נציין כי איננו נדרשים לקבוע מהו טיב אישור ההיריון שעל עובדת להציג במקרה מסוג זה, שכן ממילא במקרה שלפנינו לא הוצג אישור מכל סוג שהוא.

45. חרף האמור, אין בידינו לקבל את התיאוריה שהעלתה הנתבעת בסיכומיה, לפיה התובעת בכוונת מכוון לא הגישה את בדיקת הדם על מנת להכשיל את הנתבעת ולבסס את התביעה שתכננה להגיש. התובעת הציגה במצורף לתצהירה התכתבות עם רופא הנשים שלה, דר' עוזי דן, לפיה במענה לבקשתה מיום 12.10.2020 "ב15 לספטמבר קיבלתי מכתב פיטורים והייתי בהריון, צריכה לשלוח לעבודה תקופת האישור 12/10/2020" השיב לה רופא הנשים "רק אחרי שתערכי בדיקת א.ס. ובה ייקבע שבוע ההריון ניתן יהיה לתת אישור הריון". ההתכתבות סותרת את התיאוריה של הנתבעת, שכן עולה ממנה ניסיון של התובעת לקבל אישור על הריונה לפני פיטוריה.

46. לפיכך – אנו קובעים כי בנסיבות העניין, התובעת אמנם הייתה בהריון במועד ניתוק יחסי העבודה (15.10.2020), אך מכיוון שלא הציגה אישור כלשהו על הריונה חרף דרישת הנתבעת, הנתבעת לא הייתה מחויבת לפנות לממונה על חוק עבודת נשים בכדי לקבל היתר לפיטורים.

47. לנוכח כלל האמור לעיל – התביעה נדחית.

     

    התביעה שכנגד

48. עיקר טענותיה של הנתבעת בתביעה שכנגד שהגישה, מופנה אל התנהלותה של התובעת בתקופת המחלה, שהנתבעת מפקפקת באותנטיות שלה, כפי שמפורט בסעיף 42 לסיכומי הנתבעת.

49. כפי שקבענו לעיל, לא הורם הנטל להוכיח שנפל פגם בהתנהגות התובעת לאחר פיטוריה ונזכיר: ביום 6.9.2020 נישאה התובעת וביום 15.9.2020 נמסר לה שהרב היה חולה בקורונה במועד החתונה. הכללים הנהוגים באותם מועדים חייבו כניסה לבידוד והנתבעת לא טענה אחרת. לפיכך, מיד לאחר השימוע התובעת ובעלה נכנסו לבידוד וערכו בדיקות קורונה.

50. בהתאם לנספח יב' לתצהיר התובעת, ביום 23.9.2020 עדכנה התובעת את גב' אשכנזי בכך שבן זוגה ערך בדיקת קורונה, אך טרם קיבל תשובה ואילו היא קיבלה תשובה שלילית, כך שהיא ממתינה לתשובה שלו לפני שהיא חוזרת לעבודה. גב' אשכנזי הודיעה לה שללא אישור, ימים אלו יקוזזו מימי ההודעה המוקדמת שהיא זכאית להם והתובעת המציאה לנתבעת אישור מחלה, נושא תאריך 1.10.2020, לתקופה שמיום 21.9.2020 ועד 1.10.2020 וכן אישורי מחלה רצופים נוספים עד תום תקופת ההודעה המוקדמת.

51. מכיוון שמדובר באישורים רפואיים מ"מכבי שירותי בריאות", הם מהווים ראיה לכאורה לאמיתות תוכנם ולא הוצגה בפנינו כל ראיה לסתור אותם. הנתבעת הציגה הודעה שהתובעת כתבה לחברתה לעבודה נטלי, בתאריך לא ידוע, "אני מתכוונת להוציא מחלה על כל התקופה" וזאת לאחר שנטלי שאלה אותה אם היא עדיין בבידוד והתובעת השיבה שלא והוסיפה "אל תגידי אבל". התובעת העידה כי מדובר בהתכתבות עם חברה, בשעת כעס לאחר פיטוריה, והוסיפה כי חשה ברע באותה עת ולכן פנתה לקבל אישור מחלה עד תום ההודעה המוקדמת (סעיפים 80-83 לתצהירה).

52. גם אם עולה אפשרות שהתובעת מיתממת בסוגיה זו, משקיבלה אישורי מחלה מקופת חולים; לנוכח התקופה הרלוונטית בה עדיין הייתה חרדה גדולה מנגיף הקורונה; ובהעדר הוכחה רפואית להיעדר תוקף לאישורי המחלה, הרי שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי תקופת המחלה של התובעת מיום 21.9.2020 ועד 15.10.2020 ניתנה לה בכחש.

53. לנוכח קביעה זו, כל הסעדים המבוקשים בכתב התביעה שכנגד – נדחים.

     

    סוף דבר

54. שתי התביעות נדחות. לנוכח התוצאה, יישא כל צד בהוצאותיו.

55. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה – כדין.

     

    ניתן היום, ל' תשרי תשפ"ו, (22 אוקטובר 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    גב' אלינורה וינטראוב נציגת ציבור עובדים   מיכל נעים – דיבנר שופטת   גב' נאוה רוזנבלום נציגת ציבור מעסיקים