סע"ש 13041-11-16

1.בפני בקשת הנתבעת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

1.הנתבעת טוענת כי התובע לא הציג ראשית ראיה להוכחת תביעתו, לקיומו של חוב ו/או לקיפוח זכויותיו ואף לא הציג ראשית ראיה לקיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת וזאת מהטעם הפשוט שלא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. התובע, תושב האזור, הגיש תביעה חסרת בסיס וקיימת סבירות גבוהה כי זו תידחה. בהיות התובע תושב חוץ, תתקשה הנתבעת לפרוע את הוצאותיה מהתובע. אליבא דנתבעת, התקנה הנוגעת לחיוב בערובה נועדה למנוע תביעות סרק כגון דא.

התובעת מנגד טוען כי לבקשה לא צורף תצהיר לתמיכה בטענותיה העובדתיות של הנתבעת בדבר אי קיומם של יחסי עובד ומעביד מהטעם שהתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. טענות הנתבעת לאי קיומם של יחסי עובד ומעביד מן הראוי שיתבררו במסגרת הליך לגופו של עניין. זכויותיו של התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעת נרמסו עד עפר ובין היתר התובע לא קיבל תלושי שכר, כך שהוא אינו יכול להציג תלושים. הנתבעת רמסה את זכויות התובע ועתה היא מנסה להיבנות ממחדליה אלו ולהקשות על התובע במימוש זכותו המהותית – זכות הגישה לערכאות. לתגובתו צירף התובע תצהיר של מר חוסאם חאג' מוחמד, שהצהיר כי עבד עם התובע אצל הנתבע.

דיון והכרעה

2.תקנה 117א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991 קובעת כדלקמן:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

הנה כי כן, החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל, למעט במקרים בהן יוכיח תובע ראשית ראיה לתביעתו, או יכולת פירעון או טעמים מיוחדים.

3.ניסיון להתחקות אחר כוונת מחוקק המשנה, באופן בו נוסחה תקנה 117א, לא העלה כל תוצאה, משלא פורסמו לה דברי הסבר [כפי שנהוג לגבי חקיקה ראשית], ומשלכאורה גם לא נתקיימו לגביה דיונים בועדת החוקה של הכנסת [או לפחות, לא אותרו דיונים כאלה בדברי הכנסת]. גם בטענות הצדדים לא מצאנו התייחסות לשאלה זו. עם זאת מבלי לקבוע מסמרות בפרשנות המונח "ראשית ראיה" כמשמעו בתקנה 117א, או בשאלה מה ביקש מחוקק המשנה לחדש בהתקנתה עתה, לטעמנו, בשלב זה של ההליך, לא הניח התובע ראשית ראיה לתביעתו.