ג'מבר נ' כל בו חצי חינם בע"מ

התובעת הועסקה בסניף חולון של רשת המרכולים "חצי חינם" שמפעילה הנתבעת, וזאת החל מיום 19.4.03 ועד לפיטוריה ביום 11.12.14.

1. מהלך ההתדיינות

   ביום 5.7.21, דהיינו למעלה משש וחצי שנים לאחר סיום עבודתה, הגישה התובעת את תביעתה שבפנינו, שבגידרה טענה כי מר דוד שמאי, מי שהוגדר בכתב תביעתה כנתבע 1, שהיה מנהלה, התעמר והתנהל כנגדה בגזענות, באופן שהוביל בסופו של דבר לפיטוריה, וזאת אף תוך שלילת חלק מפיצויי הפיטורים שהיו מגיעים לה וזכותה לדמי הודעה מוקדמת. לטענת התובעת בכתב תביעתה, התנהלות הנתבעת בעניינה גרם לה לנזקי גוף ונפש, והיא ביקשה מבית-דין זה לפסוק לה פיצוי בסך 400,000 ₪ בגינם, לצד פיצוי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות ועוד.

   ביום 20.10.21 ניתן פסק דין חלקי שבו נמחקו מכתב התביעה, בהסכמת התובעת, הרכיבים שנגעו לנזק גוף שנגרם לה לטענתה, וזאת בהיעדר סמכות עניינית לדון בהם, ותוך שמירה על זכותה של התובעת להגיש כתב תביעה חדש ונפרד בעילה זו לבית המשפט המוסמך. בד בבד, נדחתה בקשת התובעת להעברת התביעה כולה לבית המשפט האזרחי, לאור כך שעילות התביעה שנותרו מבוססות על יחסי עובד ומעסיק ומצויות בתחום סמכותו העניינית של בית-דין זה.

   ביום 12.10.22 הגישה הנתבעת כתב הגנה, שבמרכזו טענה כי התובעת פוטרה לאחר שימוע מסודר, ולאחר שהיא עצמה הודתה כי נהגה באלימות כלפי הממונה הישיר שלה. משכך, כך נטען, אין כל בסיס לטענות התובעת בתביעתה, שהוגשה בשיהוי כבד, ודינה דחייה.

   בהמשך וביום 10.1.23 התקיים דיון מוקדם, שבסיומו ניתן פסק דין חלקי שלפיו נמחקה התביעה כנגד מנהלה של התובעת, מר דוד שמאי, וזאת הן מאחר שהתביעה כלל לא הומצאה לנתבע זה, וכן "מאחר שלכאורה אין בית הדין מוסמך לדון בתביעה כנגד נתבע זה".

   דיון הוכחות התקיים ביום 26.12.23. במהלכו, נחקרה תחילה התובעת עצמה, ונחקר העד מטעמה, עו"ד שפר. בהמשך לכך נחקרו עדי הנתבעת, גב' קלרה יארסלובסק, אחראית מחלקת הקצבה שבה הועסקה התובעת, ומר אלעד כהן ישר, מנהל מחלקת השכר וכוח אדם בנתבעת.

   בתום הדיון ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. עתה, משנאספו הסיכומים לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.

   דיון והכרעה

   הטענה לנזקי גוף

    

   מעיון בסעיף 6 לסיכומי התובעת עולה שהיא חזרה וטענה בהם לנזקי גוף שנגרמו לה עקב עבודתה בחברה, תוך שהיא מסתמכת בהקשר זה בין היתר על חוות דעת מומחה באורתופדיה אותה צירפה לתצהירה. לא ברור האם כוונת התובעת היתה לתבוע סעד כלשהו בגין אותם נזקי גוף נטענים, שכן בסוף סיכומיה לא חזרה וביקשה סעד כלשהו בקשר אליהם. מכל מקום, ולמען הסר ספק, נשוב ונזכיר כי ביום 20.10.21 ניתן פסק דין חלקי לפיו נמחקו רכיבי התביעה שעסקו בנזקי גוף, בהיעדר סמכות עניינית לדון בהם, ומטעם זה התובעת אף הגישה תביעה נזיקית (ת"א 21472-11-21) התלויה ועומדת בבית משפט השלום בתל-אביב. משכך, ברי כי אין מקום שנידרש לטענותיה שעניינן נזקי הגוף הנטענים.

2. גמול שעות נוספות

   הנתבעת טענה בכתב תביעתה כי היא זכאית לגמול שעות נוספות, שאותו כימתה לסך 6,225 ₪. עם זאת, מעיון בכתב התביעה עולה כי התובעת טענה באופן כללי כי לא שולמו לה "166 שעות נוספות", מבלי לפרט דבר בעניין החודשים וימי העבודה שבהם לטענתה עבדה שעות נוספות. מעיון בתצהיר התובעת, ובהמשך לכך בסיכומיה, עולה שגם בהם חזרה וטענה התובעת, בקיצור המירבי, מבלי לפרט ומבלי להסביר דבר, על טענתה כי יש מקום לפסוק לה 166 שעות נוספות.

   לאחר עיון בטענות הצדדים, אנו מקבלים את עמדת הנתבעת, לפיה דין רכיב תביעה זה להידחות, וננמק:

   ראשית התובעת הועסקה עד ליום 11.12.14, ואילו תביעתה שבפנינו הוגשה רק ביום 5.8.21. הנתבעת העלתה טענתה התיישנות, שאותה אנו מקבלים, ולפיה ככל שנותרה חייבת לתובעת דבר כלשהו בגין תקופת עבודה שקדמה ליום 5.8.14 – שבע שנים לאחור ממועד הגשת התביעה – הרי שתביעה זו התיישנה. אשר על כן, עלינו לבחון אך ורק את התקופה הקצרה שמיום 5.8.14 ועד לסיום עבודתה ביום 11.12.14, ולוודא ששולם לתובעת גמול שעות נוספות בגין תקופה זו;

   שנית הנתבעת צירפה כבר לכתב הגנתה ובהמשך לתצהיר כהן (נ/א1 וכן נ/א2) תלושי שכר ודוחות נוכחות הנוגעים לתקופה שלא התיישנה, ומהם עולה לכאורה כי שולם לתובעת גמול שעות נוספות כדין. למרות שניתן היה לצפות בנסיבות כי התובעת תתמודד ותשיב לטענות הנתבעת בעניין זה כבר בתצהירה, ולכל המאוחר בסיכומיה, הרי שלא ניתן כל מענה – וכפי שהבהרנו קודם לכן התובעת כלל לא מסרה באיזה מועדים ובאיזה ימים עבדה לטענתה בשעות נוספות שבגינן לא קיבלה תמורה – ודי בכך על מנת שנקבע את טענות הנתבעת בעניין זה כנכונות ונדחה את רכיב התביעה על פיהן.