סע"ש 12867-09-15

לפניי בקשת המבקש לעכב ביצועו של פסק הדין (להלן – הבקשה) אשר ניתן ביום 21/6/17 (להלן – פסק הדין). עיקר תביעת המבקש נגד המשיבה נסוב על סוגיית מעמדו של המבקש אצל המשיבה, האם עובד שכיר או קבלן עצמאי. בפסק הדין נקבע כי המבקש לא שימש כעובד שכיר של המשיבה. בהתאם נדחתה תביעת המבקש והוא חוייב בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪.

הלכה למעשה מבוקש לעכב את תשלום ההוצאות אשר נפסקו למשיבה במסגרת פסק הדין, וזאת עד להכרעת בית הדין הארצי בערעור. מהמערכת הממוחשבת עולה כי ערעור על פסק הדין הוגש לבית הדין הארצי ביום 12/9/17, לאחר הגשת הבקשה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

טענות הצדדים

טענות המבקש בתמצית:

לטענת המבקש סיכויי הערעור טובים, הן לגופו של ענין ביחס להכרעה בדבר מעמדו כקבלן עצמאי והן מהטעם שההוצאות בהן חוייב הינן גבוהות מאוד.

בנוסף נטען כי לא ברור כיצד נדחתה מלוא התביעה, באשר המשיבה הכירה, לכאורה, בזכותו של המבקש לקבלת תמורה עבור חודש פברואר 2015 אשר נתבע במסגרת התביעה.

עוד טוען המבקש כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות, באשר הוא ניתן בהרכב חסר, בהעדרו של נציג ציבור אחד.

מוסיף המבקש וטוען כי בהיותו בלתי מיוצג, לא ניתן לו יומו באופן מלא ושלם.

באשר למאזן הנוחות נטען ע"י המבקש כי למשיבה לא ייגרם כל נזק אם יעוכב ביצועו של פסק הדין. וכי "אין למבקש כל קושי לשאת בתשלום בבוא העת, כשחיובו יהפוך חלוט, אם אכן יהיה כך". לעומת זאת, למבקש צפוי נזק ממשי אם ישלם את ההוצאות שנפסקו במסגרת פסק הדין "שכן אם יזכה המבקש בערעור, יתכן וייקבע כי המשיבה היא זו אשר צריכה לשלם לו ולא להיפך".

טענות המשיבה בתמצית: