סע"ש 12765-10-14.16

בפניי בקשת המבקשת לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט, אם וככל שתידחה התביעה כנגדה.

טענות הצדדים:

1.לטענת המבקשת, יש לחייב את המשיב להפקיד בקופת בית הדין ערובה להבטחת הוצאותיה וזאת מאחר שהמשיב הינו אזרח תאילנד אשר עומד לעזוב את הארץ מבלי שהשאיר כתובת קבועה וכך לא ניתן יהיה לגבות ממנו הוצאות; תביעת המשיב מופרכת וחסרת כל בסיס והמשיב קיבל את כל המגיע לו; ניהול ההליכים יהיה כרוך בהוצאות וניהול התביעה בהיעדרו של המשיב יגרום לה נזק ראייתי.

2.מנגד טוען המשיב, כי זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית; לא הוכח כי תביעתו הינה תביעת סרק והמבקשת לא הביאה כל ראיה לנזק העלול להיגרם לה מעצם ההתדיינות עמו; נטל ההוכחה במרבית הרכיבים מוטל על המבקשת; המשיב מסר את כתובתו בתאילנד במהלך העדות המוקדמת ולא מדובר בבעל דין שחויב כבר בהוצאות משפט ולא שילם אותן.

דיון והכרעה:

3.בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 המתייחסת לחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי במקרים המתאימים ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 (דב"ע (ארצי) נד/189–9 סוסנוביק – מנחם מאור, (22.8.1994); דב"ע (ארצי) נה/218–3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ,פד"ע כט 391).

4.במסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין הנתבע לכך שיוכל לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

5.פסה"ד המנחה ניתן בתיק ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ'SAINT PETER IN GALLICANTU שם נקבע, בין היתר לעניין עובד זר, כדלקמן: "כשהתובע הוא עובד זר - יברר בית הדין תחילה, אם הוא נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל. נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין".