ויאצ'סלב נבידומי נ' ולדימיר סובול

1.פסק דין זה עניינו בתביעה שהגיש מר ויאצ'סלב נבידומי (להלן – התובע); נגד מר ולדימיר סובול (להלן – הנתבע); שהיה לטענת התובע מעסיקו מיום 1.5.2012 ועד יום 30.9.2013; וכנגד נתבע נוסף, מר מטטוב אליק, אשר בתלושי השכר שהונפקו לתובע, בחלק מהתקופה מושא התביעה, מצוין כמעסיקו של התובע.

בתביעתו תבע התובע הפרשי שכר; פיצויי פיטורים; זכויות סוציאליות; ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ואי המצאת תלושי שכר כחוק. סך הכל תבע התובע מהנתבע בעילות התביעה השונות סכום בסך של 164,647 ₪.

2.ביום 13.4.2016 ניתן פסק דין על יסוד כתב התביעה ובהעדר הגנה, נגד הנתבע הנוסף, מר מטטוב אליק.

תמצית טענות הצדדים:

3.אין בדעתנו בשלב זה של פסק הדין לפרט את טענות התובע בעילות התביעה השונות. די לומר כי לטענת התובע הוא הועסק כמפעיל עגורן בשירות הנתבע בתקופה הנטענת בכתב התביעה – מחודש מאי 2012 ועד לסוף ספטמבר 2013 – באתרי בניה שונים; והתפטר מיוזמתו בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים.

על פי כתב התביעה, במהלך תקופת ההעסקה לא שילם הנתבע לתובע שכר, כמתחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי בענף הבניין וגמול בגין העסקה בשעות נוספות; במהלכה לא ניצל את מכסת ימי החופשה שעומדת לזכותו מכוח החוק, לא שולמו לו קצובת הבראה ודמי חגים, לא הופרשו עבורו כספים לקרן פנסיה ולא דווח על העסקתו למוסד לביטוח לאומי.

התובע הוסיף כי בשלב קבלתו לעבודה לא נמסרה לו הודעה על תנאי ההעסקה, כמתחייב בחוק מתן הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) תשס"ב-2002 (להלן: "חוק מתן הודעה לעובד"); וכן לא ניתנו לו תלושי שכר באופן שוטף ואותם תלושי שכר שניתנו לו - אינם תואמים את מציאות העסקתו. אליבא התובע, התנהלות זו עומדת בניגוד להוראות חוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").

4.על רקע זה תבע התובע בתביעתו מושא פסק הדין, פיצויי פיטורים בסך של 8,093 ₪ (להלן: "התביעה לפיצויי פיטורים"); שכר עבודה הכולל תביעה להפרשי שכר בגין אי תשלום שכר מינימום בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הבניין, בסך של 35,524 ₪, ותביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 9,581 ₪ (להלן: "תביעת השכר"); זכויות נלוות: דמי פדיון חופשה בסך של 4,787 ₪, דמי חגים בסך של 4,896 ₪, קצובת הבראה בסך של 3,093 ₪, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה בסך של 6,227 ₪; ופיצוי על נזקים שנגרמו לו כתוצאה מאי דיווח על העסקתו למוסד לביטוח לאומי בסכום של 2,179 ₪.

בנוסף ביקש התובע לחייב את הנתבע בפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 15,000 ₪ ופיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר כחוק, בסך של 75,000 ₪.