סע"ש 12476-09-12

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בהעדר התייצבות הנתבעת לדיון שהיה ביום 11.12.14 (להלן: "פסק הדין המקורי").

דיון בבקשה בנוכחות שני הצדדים התקיים בפני ביום 11.2.16. בבקשה לביטול פסק הדין המקורי טען ב"כ הנתבעת (המבקשת) כי לא קיבל את ההזמנה לדיון שנקבע ליום 11.12.14 (להלן: "המועד שנקבע לדיון").

נציין כי ביום 15.10.15 ניתנה החלטה בבקשה לביטול פסק הדין המקורי, שאף כותרתה היתה פסק דין, שדחתה את הבקשה. לאחר פסק הדין מיום 15.10.15 שוב הוגשה בקשה לביטול פסק הדין המקורי מיום 11.12.14. הואיל ולא קיימתי דיון בבקשה לביטול פסק הדין המקורי נקבע דיון בפניי. מובהר בזה כי פסק הדין מיום 15.10.15 שניתן בלא דיון בטל. אין מקום לעסוק בו ואנו נעסוק אך בפסק הדין המקורי ובבקשה לביטולו.

שני הצדדים זומנו לדיון בבקשה לביטול פסק הדין המקורי. שני הצדדים התייצבו ביום 11.2.16. במועד זה נחקר עו"ד אבו דיאב עאדל, ב"כ הנתבעת. לאחר חקירה סיכמו הצדדים בקצרה כאשר עו"ד אבו דיאב מפנה לטענות שבבקשה ואילו עו"ד מאהר חנא הוסיף דברים אחדים. הדיון ביום 11.2.16 היה אפוא בבקשה לביטול פסק הדין המקורי מיום 11.12.14.

תשתית נורמטיבית

אמות המידה להכרעה בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד נקבעו בהלכה הפסוקה, שהתייחסה לשני מצבים; האחד - מצב בו נפל פגם בפסק הדין, בדרך כלל בשל העדר המצאה כדין של כתבי בי-דין למבקש הביטול. במצב דברים זה, יורה בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, על ביטול פסק הדין וייתן למבקש את יומו לפני בית הדין.

המצב האחר – עוסק בסמכותו של בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו, אף אם לא נפל בו פגם פרוצדורלי. בנסיבות אלה, יביא בית הדין בחשבון את סיבת מחדלו של מבקש הביטול ואת סיכויי הגנתו או הצלחתו בהליך (ראו: ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס פ"ד לז(4) 485; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 371-374, מהדורה עשירית (תשס"ט)).

ככל שהטיעונים בהתייחס לשיקול האחד משכנעים יותר ובעלי משקל, פוחת המשקל שיש ליחס לשיקול האחר (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ פ"ד מז(4) 133, 139).

בית הדין הארצי לעבודה עמד לא פעם על מדיניותם של בתי הדין לעבודה "לברר תביעות לגופן ולהכריע בהן לאחר שמיעת טיעוני הצדדים וראיותיהם" (ראו למשל: בר"ע 27507-08-10 המתכת מ. פלזנשטיין בע"מ נ' מיכאל סיגנביץ, ניתן ביום 27.12.2010 וההפניות שם; ראו גם ע"ע 18290-10-11 עביר קורדייה – בית ספר אל עהד אלמוצגיה, ניתן ביום 4.6.2012, בפסקה 17 לפסק הדין). נפסק, כי במקרים המתאימים, ניתן לרפא את הפגם שבאי קיום סדרי הדין, לרבות אי עמידה בזמנים שנקבעו בדין, בפיצוי כספי לצד שכנגד או לאוצר המדינה, כדי שלא תיפגע זכותו המהותית של מי שחרג מן הכללים ולא ייגרם עיוות דין (ע"ע 1160/02 עיריית סח'נין נ' אח'סאן ח'לאילה, 19.9.2002). עת מתקבלת בקשת נתבע לביטול פסק הדין הדרך הנכונה להביא לידי ביטוי את מחדליו היא באמצעות פסיקת הוצאות שישקפו זאת (דב"ע נב/155-9 סולתם נ' אסרף פד"ע כד 279, 280).