סע"ש 12383-03-15

לאחר דיון מוקדם, נותרה להכרעה מחלוקת אחת והיא - האם התובעת זכאית לפיצוי בגין פיטורים על רקע אפליה, מטעמי לאום, כטענתה [עמ' 2, ש' 7].

התובעת ביקשה להפוך את סדר הבאת הראיות ושתצהירי הנתבעת יוגשו תחילה: "מאחר שנטל ההוכחה בעילת התביעה שנותרה הוא על הנתבעת" [עמ' 4, ש' 17] ובא-כוחה ביקש לסמוך את הבקשה על סעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות, המורה על היפוך נטל ההוכחה - לדעתו: "... בעת שהתובע מעלה ראשית ראיה שהיו מניעים פסולים ברקע של הפיטורים" [שם, ש' 28]; לטענת הנתבעת - לא הונחה "שום ראשית ראיה על אפליה" [שם, ש' 20].

לטעמי - המועד לבדוק, אם עמדו הצדדים בנטל ההוכחה המוטל על כתפי כל אחד מהם, הוא בסיום המשפט, לאחר שכל צד מביא את ראיותיו. אף אם היה על התובעת להציג רק "ראשית ראיה" - כטענתה - המועד לראות אם עמדה בכך הוא בסוף ההליך. אולם, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 - הקובע בסעיף 2 איסור הפליה בפיטורי עובדים, מחמת לאומיות - קובע בסעיף 9 העברת נטל למעסיק, רק אם העובד עמד בנטל הוכחה מצידו; וכך נקבע בחוק:

(א)בתובענה ... של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 - ...

(2)לעניין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. [ההדגשות הוספו]

יוער, שגם בהליך שציינה התובעת - בבקשה מיום 20.4.16 [שלא היה בה צורך, כי החלטתי ניתנת לפי סדרה] - נבחן הנטל בפסה"ד, כשהתובע הגיש תצהיריו ראשון.

לפיכך - איני רואה מקום לסטות מהדרך המקובלת להבאת ראיות בבית-הדין לעבודה, בה התובע הוא המציג ראיותיו ראשון. בהתאם - העדויות הראשיות תוגשנה בתצהירים, בצרוף כל המסמכים שבכוונת הצדדים להסתמך עליהם; לא תותר הצגת מסמך חדש בדיון, אלא, לאחר בקשה מנומקת. המועד לתצהירים מטעם התובעת - עד 12.7.16; לתצהירים מטעם הנתבעת - עד 29.9.16.

לא הוגשו תצהירי התובעת במועד - תידחה התובענה עפ"י תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991; לא הוגשו תצהירי הנתבעת במועד - יראה הדבר כאילו אין בדעתה להביא ראיות.