סע"ש 12292-12-12

רקע כללי

1.הנתבע הנו בית-ספר מוכר שאינו רשמי במזרח ירושלים (להלן: בית-הספר). התובע עבד כמורה למתמטיקה ופיזיקה בחטיבה העליונה – תיכון. הוא הכין את תלמידיו לבחינות "התווג'יהי", שהן המקבילה של בחינות הבגרות המקובלות בישראל (להלן: בחינות בגרות).

התובע הועסק מיום 10.1.10 וסיים עבודתו בסוף חודש אוגוסט 2012 עם תום שנת הלימודים.

התובע בעל תואר ראשון B.A מאוניברסיטת הירמוק בירדן. עת לימד התובע בבית הספר של הנתבע לא היתה לו תעודת הוראה (לא היה מוסמך), אף שהיה לו את התואר כאמור.

2.בתביעה שבפנינו דרש התובע פיצויי פיטורים כמו גם פיצוי בגין צורת הפיטורים וכן רכיבי שכר שונים שלא שולמו לו ואותם יש לשלם, לטענתו, בהתאם לכללים של משרד החינוך.

טענות הצדדים

3.לטענת התובע הוא זכאי לזכויות בהתאם לכללים של משרד החינוך שמממן את עובדי ההוראה בחינוך המוכר שאינו רשמי, דוגמת בית-הספר הנתבע. אכן אותה עת לא היתה לו הסמכה – תעודת הוראה. אולם, לטענתו, את זכויותיו יש לגזור מההוראה בפועל ומהעובדה שהיה לו תואר B.A, כאמור, כבר משנת 2006, אף שזה הוכר על ידי הגורמים המוסמכים רק בשנת 2012. התובע הגיש לבחינות המקבילות לבגרות כאמור. הוא אף היה, לטענתו, מחנך כיתה וממילא זכאי היה לגמול חינוך. לטענתו, עבד בהיקף של 116 אחוז משרה ושכרו המשולב לצורך הרכיבים השונים עמד על סך של 6,981 ₪.

פועל יוצא של הקביעות האמורות הנו שהתובע זכאי, לטענתו, לרכיבי שכר שלהם זכאים העובדים במערכת החינוך המוכר שאינו רשמי, כמו עובדי החינוך במערכת הכללית הרגילה של מדינת ישראל. לפיכך, יש לשלם לו הפרשי שכר בגין ביגוד, הבראה, גמול חינוך ונסיעות. התובע היה מחנך כיתה ולפיכך זכאי לגמול חינוך ביחס לכל תקופת עבודתו, 32 חודשים. באשר לנסיעות, שולם לו 200 ₪ חלף חופשי חודשי שעלותו היתה 260 ₪ בתקופה הרלבנטית. באשר לדמי הבראה, שולם לו סכום של 777 ₪ בשעה שהסכום שצריך היה לשלם עמד על סך 9,277 ₪. ביגוד לא שולם לו והסכום שיש לשלם הנו 3,894 ₪. הוא זכאי היה להפרשות לפנסיה בסך 27,924 ₪ ואלה לא נעשו על-ידי הנתבע. בגין אי הפרשה לפנסיה הפסיד זיכוי מס בסך 9,733 ₪. על אלה הוא דורש פיצוי בסכומים הנ"ל. זאת ועוד; לטענתו, עם סיום עבודתו פוטר באופן לא ראוי אף מבלי שנעשה לו שימוע. הוא זכאי אפוא לפיצוי פיטורים וכך גם לפיצוי בגין פיטורים פוגעניים וללא שימוע. כמו-כן, לא ניתנו לו תלושים מפורטים כנדרש על-פי דין. התלושים חסרים פרטים שאותם היה על הנתבע לפרט.

4.לטענת הנתבע, לתובע לא היתה תעודת הוראה והתואר שהיה לו לא הוכר כאקוויוולנטי אלא לאחר סיום עבודתו בבית-הספר. הואיל ולא היתה לו תעודת הוראה, דהיינו - לא היה מוסמך, הוא אינו זכאי לרכיבים שאותם דרש. הוא לא שימש כמחנך ובכל אופן כיוון שלא היתה לו תעודת הוראה לא זכאי הוא לגמול חינוך. באשר לנסיעות, עלות הנסיעות ששולמה לו בסך 200 ₪ עולה על הנסיעות שהוציא בפועל בדרכו מביתו לבית-הספר בשכונת בית חנינה. באשר לביגוד והבראה, כיוון שלא היה מוסמך והתואר לא הוכר הוא אינו זכאי למה שתבע.

באשר לפנסיה, הואיל ולא היה תושב בתחילת עבודתו לא ניתן היה להפריש לו.

לעניין תלושי השכר, נטען כי לתובע נמסרו תלושים שנעשו בהתאם לתוכנת עוקץ שהיא התוכנה שהומלצה על ידי משרד החינוך. תוכנה זו מפרטת את כל שנדרש בתלושים וכך נעשה ביחס לתובע. סיום עבודתו של התובע היה ביוזמתו – התובע התפטר אף מבלי שנתן הודעה מוקדמת כנדרש. לנוכח כל זאת יש לדחות את תביעותיו לפיצוי בגין תלושים חסרים, לפיצוי בגין העדר שימוע, ולפיצויי פיטורים.

ההליך

5.התביעה הוגשה בתחילה כנגד הנתבע ואף כנגד מר נביל קאילי (להלן: נביל). זה האחרון הינו הבעלים של הנתבע. בהמלצת בית-הדין נמחקה התביעה כנגד מר נביל, ונותר אך הנתבע – בית-הספר.

בפנינו העידו התובע ומי שהיה מנהל בבית-הספר מר עימאד ג'עוני, ומנגד גב' חי'ר בשיתי שהיא הרכזת של בית-הספר ועבדה מול משרד החינוך בתחום התקצוב ומול המורים בבית-הספר. כן נדרשנו לעמדת משרד החינוך שהגיש תעודת עובד ציבור של הגב' טיטלבוים רחל. לאחר מכן הוגשו שאלות הבהרה על-ידי הנתבע ונתקבלו תשובות הבהרה לשאלות ההבהרה (להלן: תשובות ההבהרה). הואיל ואלה לא הניחו את דעת הנתבע, זומנה מגישת תעודת עובד הציבור לחקירה והיא העידה בפנינו. לאחר מכן, הגישו הצדדים סיכומים.