סע"ש 11527-03-15

1.זוהי החלטה בבקש המבקשת (הנתבעת בתיק העיקרי), להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת באם תידחה התביעה העיקרית נגדו.

2.התביעה, הוגשה על סך של כ-65 אלף ₪ בגין פיצויי פיטורים ורכיבים נוספים. התביעה הוגשה בחודש 3/15. התובע צירף תדפיס רישיונות – דו"ח 300 המלמד כי התובע הועסק אצל הנתבעת במשך 6 חודשים בשנת 2006, כאשר התובע טוען להעסקתו אצל הנתבעת למשך כ 9 שנים.

3.עיקר טענות המבקשת (הנתבעת):

א.סיכויי התביעה קלושים וטענות המשיב (התובע) אינן נתמכות בראיה כלשהי והמסמך היחיד שיש בידי התובע מלמד כי לתובע היה היתר כניסה לישראל למשך מספר חודשים בשנת 2006.

התובע לא היה חלק מהמערך הארגוני של המבקשת, לא חתם על כרטיסי נוכחות, הנתבעת לא שילמה למשיב משכורת ולא פיקחה על עבודתו.

ב.קיים חשש אמיתי כי ככל שתזכה המבקשת בדין לא תוכל לגבות את הוצאותיה בהליך זה.

בנסיבות אלו, ומשהתובע תושב שטחים – יש להורות על הפקדת ערובה מטעמו.

4.עיקר התנגדות המשיב (התובע):

א.המשיב הועסק אצל המשיב כ 9 שנים ויש בידו להביא עדים לתמיכה בטענתו זו.

ב.העובדה כי קיימים היתרי כניסה למשיב ל 6 חודשים בלבד היא פרי ידיה של המבקשת, שיודעת היטב כי המשיב הועסק על ידה במשך שנים ארוכות.

ג.חיוב בערובה מהווה ניצול מצוקה כלכלית בה שרוי העובד תושב הרשות ובקשה מסוג זה גובלת בחוסר תום לב.

ג.חיובו בהפקדת ערובה משמעה חסימת דרכו של המשיב לערכאות. זכות התובע למימוש זכויותיו היא זכות יסוד ואין מקום לחייבו בהפקדת ערובה, ועל ידי כך למנוע ממנו לממש את זכותו.

תביעת המשיב היא לזכויות מכוח משפט העבודה המגן ונטל ההוכחה על מרבית רכיבי התביעה מוטל על המבקשת.

5.דיון:

א.כפי שיפורט להלן, ואף שאין זו דרכו הרגילה של בית הדין להורות על הפקדת ערובה להוצאות, יש מקום בעניין שלפנינו לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאות, למידה והתביעה תידחה וייפסקו הוצאות, כפי שיפורט ויובהר להלן.

ב.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, שאומצה בבתי הדין לעבודה קובעת לעניין הפקשת ערובה כדלקמן: