סע"ש 1119-09-16

1.בבקשה שבפניי עותרים התובעים לאפשר לתובעת 1 ("התובעת") לתקן את כתב התביעה שהגישה, ע"מ שיכלול את מלוא הסעדים להם זכאית התובעת, באופן מפורט ומכומת.

במסגרת ההליך הזמני, ניסו הצדדים להגיש לפשרה וביה"ד החליט על איחוד הדיון בהליך הזמני עם העיקרי – ומכאן מוגשת הבקשה, כך שכתב התביעה יכלול גם את ארגון המורים כתובע ואת עירית נתניה כנתבעת 2.

טוענת התובעת משפטית, תוך הפנייה לתקנה 41 (א) לתקנות ביהד"ע (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 ("התקנות"), כי תיקון כתב טענות יכול ויורשה בכל שלב, כי גישת בית הדין מרחיבה, מקלה גמישה וליברלית והכל על מנת לברר השאלות שבאמת שנויות במחלוקת ע"מ שמלוא היריעה הרלוונטית תונח בפני ביה"ד.

2.המדינה בתגובתה עתרה לדחיית הבקשה, כשבבקשה מבוקש להוסיף יותר מהנטען בענין בדיון מ-23.11.16.

כך לא צרפה התובעת תצהיר תמיכה לבקשתה ולא נימקה מהם התיקונים המבוקשים ואף לא מדוע נזכרה רק בשלב זה לתקן תביעתה. לא יתכן כי גישתו המקלה של ביה"ד תשמש כתירוץ לתובעים רשלניים.

התובעת הצהירה כי מבקשת היא לצרף את הארגון רק לבקשתה בהליך הזמני – ועתה חוזרת היא בה מהצהרתה וללא הסבר כלשהו.

בין המדינה לארגון אין כל יריבות, כשאין מניעה כי הארגון ייצג את התובעת בתביעתה הפרטנית, כשהארגון אינו ארגון עובדים היציג בבתי הספר היסודיים (ואינו יכול להצטרף כצד נדרש/תובע להליך). בהשוואת הכתבים – הוסיפה התובעת טענות הנוגעות לתקופה הקודמת לתביעה המקורית ולבקשה הזמנית, הגם שהיו ידועות לתובעת היטב, קרי: עסקינן במקצה שיפורים בלבד (ראה סעיפים 27-32, 36-47, 50-54, 56-81, 109-110).

המדינה עתרה לחיוב בהוצאות, בהתאם לפסיקה ולפיה, יעתר תיקון מקום בו הנזק ניתן לפיצוי בכסף, ודאי כך, בהעדר כל טעם ממשי.

המדינה עתרה לדחות הבקשה תוך חיוב התובעים בהוצאות הבקשה, וכך אף אם תעתר הבקשה, כמו גם להאריך המועד להגנתה.