סע"ש 10878-07-14 . 02 פברואר 2015

בפניי מונחות שתי בקשות- האחת, מטעם המבקש (להלן: "התובע") מיום 8.12.14, בה עותר לסילוק התביעה שכנגד על הסף (להלן: "הבקשה לסילוק התביעה שכנגד");

השניה, מטעם המבקשת (להלן: "הנתבעת") מיום 8.1.15, להוספת נתבעים שפרטיהם להלן: (1) גיתית- כפר שיתופי של משק חרות בית"ר בע"מ (להלן: "כפר שיתופי") (2) תומר ספורן (להלן: "תומר") (להלן: "הבקשה להוספת נתבעים").

הרקע לבקשות

התובע הגיש תובענה כנגד הנתבעת שעניינה הכרה ביחסי עובד מעביד ותשלום זכויות סוציאליות הנובעות מיחסי העבודה.

מכתבי הטענות עולה כי התובע סיפק שירותי גביה לנתבעת, החל משנת 2003 ועד לאמצע שנת 2013, באמצעות הנתבעים שצירופם מבוקש.

ביום 15.5.03 חתם התובע על הסכם התקשרות עם הנתבעת ועם כפר שיתופי. בשנת 2007 או בסמוך לכך, נחתם הסכם התקשרות נוסף, עם בנו של התובע, תומר, כאשר לטענת הנתבעת, הודיע התובע כי הוא ניתק את יחסיו עם כפר שיתופי וכי הוא מעוניין להמשיך ולספק שירותי גביה לנתבעת באמצעות בנו.

בהסכמי ההתקשרות נקבע כי לא יחולו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת. עוד נקבע כי היה והגובה (התובע- א.ש) או מי מטעמו יגיש תביעה כנגד הנתבעת להכרה ביחסי עובד מעביד, מתחייב הגובה לשלם לנתבעת פיצוי מוסכם בסך של 20,000 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך המשפטי.

אשר על כן, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד לחיוב התובע בתשלום הפיצוי המוסכם לעיל.

בכתב התביעה טען התובע כי מבנה העסקתו אצל הנתבעת היה באמצעות חוזה בין הנתבעת שהוגדרה כ"מאפיה" לבין צד שלישי שהוגדר כ"מעסיק". בפועל, התקיימו בינו לבין הנתבעת יחסי עובד מעביד.