סע"ש 10546-03-16

לפני בית הדין בקשת הנתבעת לסלק את התביעה על הסף בשל העדר סמכות עניינית.

1. לטענת הנתבעת, בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק ומשכך אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה. עוד טענה הנתבעת כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל שיהוי, מניעות, השתק וחוסר תום לב. לטענת הנתבעת, התובע מודה שסיפק לנתבעת שירות במשך כשמונה שנים, ידע והכיר את תנאי התשלום עבור שירותיו, וניהל מו"מ עם הנתבעת לשיפור תנאי ההתקשרות. לטענת הנתבעת, התובע בחר להתקשר על הנתבעת כנותן שירותים, כנראה משום שסבר שהתקשרות מסוג זה תיטיב עמו מבחינת מיסוי וכן בשל רצונו לתת שירותים ללקוחות נוספים בתחום זה. אופן התקשרות זה היה הדרך המקובלת בענף ההדרכה. לטענתה, התובע קבע את היקף השירותים לנתבעת ומועדם לאורך השנים, בהתאם לשיקוליו והעדפותיו, ובפעול העביר הדרכות בהיקף של מספר ימים בודדים בחודש, ובחלק מהחודשים כלל לא העביר הדרכות. נהנה מההטבות שהציעה לו צורת ההתקשרות שבה בחר. לטענת הנתבעת, בהסכמים בינה לבין נותני שירותים, לרבות מדריכים קיימת תניית גדרון ולפיה אם ייקבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד – מעסיק, שכרו של העובד יעמוד על 70% מהתמורה ששולמה לו כנותן שירותים, ויהא עליו להשיב לנתבעת 30% ששולמו לו ביתר, ובעניינו של התובע מדובר בסך של 71,245 ₪).

2. התובע טען כי יש לדחות את בקשת הנתבעת שכן טענתה ביחס להעדר יחסי עובדה אינה נתמכת בראיות, ונוצרה במטרה לשלול מהתובע זכויות בסיסיות שמגיעות לו מכוח חוקי המגן. התובע צרף תלושי שכר וטען כי יש בהם כדי לתמוך טענתו לפיה בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעסיק והנטל בעניין זה מוטל על הנתבעת. התובע הפנה לסע"ש 25141-01-13 נתי ברונר נק אלעד עיר דוד וטען כי מדובר בעובד שעבד בתפקיד זהה לתובע ובהיקף משרה נמוך ממנו, ובאותו עניין חזרה בה הנתבעת מטענתה לפיה בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעביד ולהסכמה זו ניתן תוקף של החלטה (ביום 7.12.14). עוד טען התובע כי נגד הנתבעת תלוי ועומדת תובענה ייצוגית בעניין זכויות העובדים לפנסיה ולפיטורים ביחס לשנים 2009-2012. התובע טען כי פעל לעמוד על זכויותיו מרגע שנודעו לו עילות התביעה, ומשכך דין הטענות בדבר השתק, מניעות ותום לב, להידחות.

3. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

4. מחיקה על הסף היא סעד מרחיק לכת ומשכך בתי הדין לעבודה חזרו וקבעו כי: "סעד זה של מחיקה על הסף מופעל על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה (ראה למשל ע"א 796/80, פ"ד לז(4), 337, 340), ובבתי הדין לעבודה קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע מז/15-3 אפנר יצחק - מפעלי הדסה לנוער; דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים בע"מ – אברהם רמי כלפון; דב"ע נא/195-3 תובנה מכונות תרגום בע"מ – עמיחי סגל.

5. בע"א 693/83 שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב-יפו קבע בית המשפט העליון:

   "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ופתרון ענייני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף".

6. הנתבעת נימקה בקשתה למחיקת התביעה על הסף בטענה כי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק. טענה זו אינה מוסכמת על התובע, ומשכך נדרשת הוכחה באמצעות ראיות. העובדה שהתשלום נעשה באמצעות תלושי שכר, ולא באמצעות חשבוניות, מחזק את הצורך בבירור התביעה לגופה.

7. מעיון בסע"ש 25141-01-13 (נתי ברונר) שאליו הפנה התובע עולה כי במסגרת ישיבת יום 7.12.14 מסרה ב"כ הנתבע "לאור המלצת בית הדין אני חוזרת בי מהטענות בדבר אי קיום יחסי עובד ומעסיק במקרה זה בשים לב לתנאי העסקתו של מר ברונר בתקופה שפורטה בכתב התביעה". מתצהיר משלים שהגיש מר ברונר עולה כי היה לו עוסק מורשה והוא הוציא 11 חשבוניות בגין עבודות הדרכה פרטיות (סעיף 1.2 לתצהיר משלים מיום 4.12.14). כמו כן הגיש תלושי שכר ממקומות עבודה שונים.

8. הנתבעת לא הבהירה במה שונה עניינו של התובע מעניינו של מר ברונר.