שינדלר נ' למ אריקסון ישראל בע"מ

התובע (להלן גם: "העובד") הועסק כמנהל מכירות אצל הנתבעת (להלן גם: "המעסיק"), החל מיום 17.12.08 ועד ליום 5.11.15.

התביעה הנוכחית זו הינה לתשלום סך של 150,000 ₪, המהווה (כך לטענת התובע) רכיב שכר בשיעור 25% משכרו הכולל בגין שנת 2015.

התובע טוען, כי שכרו לאורך כל שנות עבודתו, התבסס על שני רכיבים: האחד, מהווה 75% מהשכר הכולל ("רכיב א'") והשני, המהווה 25% מהשכר הכולל ונגזר מסך המכירות אותן ביצע התובע בכל שנת עבודה אצל המעסיק ("רכיב ב'"). לטענת התובע, עת החליט לסיים את עבודתו אצל המעסיק, ועוד בטרם ביצוע "גמר חשבון", התברר לו כי לא יהיה זכאי לקבל את רכיב ב', בטענה כי הזכאות לרכיב זה מותנית בהשלמת שנת העבודה המלאה (קרי- עד ליום 31.12.15).

לטענת התובע, תנאי זה הועלה בפניו לראשונה, רק עם ההודעה על עזיבתו ומבירור שערך, ההחלטה שלא לשלם את רכיב ב' לא הוחלה על עובדים אחרים שסיימו עבודתם בחברה.

התובע מפנה להסכם העסקתו (נספח א' לתצהירו, להלן: "ההסכם"), המפרט את תנאי שכרו, וטוען כי לאורך כל תקופת עבודתו שולם לו רכיב ב' על בסיס תכנית העבודה השנתית שלו, וזאת ללא כל תנאי, לרבות אותו תנאי שהועלה בפניו לראשונה, לפיו עליו להשלים שנת עבודה מלאה.

התובע טוען, כי בניגוד לטענת המעסיק, אין מדובר ב"בונוס", אלא ברכיב שכר ברור המרכיב את שכרו הכולל ומבוסס על המכירות שביצע, ועל פי הסכם העבודה שלו.

המעסיק טוען, כי בהסכם נקבע בכל הנוגע לזכאותו של התובע לבונוסים/תמריצים, כי זו נקבעת על פי תכנית התמריצים (SIP), החלה על עובדי החברה. תכנית התמריצים מפורטת באתר האינטרנט של החברה. התמריצים מותנים בהשגת יעד שנתי שנקבע מדי שנה לעובד, ונמדד ומשולם על בסיס שנה קלנדרית.

התובע סיים את עבודתו בנתבעת לפני תום השנה הקלנדרית, ולכן, אין הוא זכאי למענק בגין שנת עבודתו האחרונה, שנת 2015. לטענת המעסיק, לתובע הוצע להמשיך לעבוד בחברה עד לתום השנה, על מנת להכשיר זכאותו למענק, אולם הוא סירב.

המעסיק מוסיף וטוען, כי הגם שהוא פועל כיישות משפטית עצמאית ונפרדת, הרי שהוא כפוף למדיניות הגלובאלית המוכתבת על ידי הנהלת הקבוצה, כאשר תכנית התמריצים נקבעת על ידי הנהלת קבוצת אריקסון, והיא חלה על כלל חברות הקבוצה. כאמור, ההסכם עליו חתום התובע, מפנה לתכנית התמריצים הגלובאלית, וכן לתכנית ה- SIP.