סע"ש 10255-06-13

1.עניינה של החלטה זו, בקשה שהגיש התובע בחודש יוני 2015 לביטול פסק הדין מיום 19.6.2014 במסגרתו נמחקה תביעת התובע בעקבות אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו.

2.לאחר קבלת עמדת הנתבעת לבקשה, נדרש התובע בהחלטה מיום 29.7.2015 ליתן הסבר לאי הגשת התצהירים ולשיהוי בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. על פי ההחלטה היה על התובע לצרף תצהיר התומך בהסבריו וזאת לא יאוחר מיום 15.8.2015.

3.ביום 17.8.2015 הוגשה תגובת התובע, מבלי שהיא נתמכת בתצהיר. על פי התגובה:

"1.בשל העובדה שהתובע שהה בחו"ל נתק הקשר בינו ולבין הח"מ ובשל כך לא הוגשו תצהירים בזמן, מה גם שהתובע השתקע בעבודתו באוניברסיטה דבר שגרם לעיכוב בהגשת התצהירים.

2.כיום התובע מעוניין להוכיח את תביעתו ולקבל את זכויותיו המגיעות לו מה גם שהתנהלות הנתכעת הייתה רואיה בעניינו שכן המדובר במנהל בית ספר שפוטר מעבודתו יתרה מזו בית הספר שעבד בו בשירותי הנתבעת נסגר מבלי שהיודיעו לו על כך ואף מבלי שישולם לו משכורת חודש אחרון לעבודתו..."

3.בנסיבות הללו הבקשה לביטול פסק הדין נדחית מהנימוקים הבאים:

א.בניגוד לתקנות ולהחלטה מפורשת של בית הדין, לא צורף תצהיר התומך בטענות העובדתיות הנטענות בתגובה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

ב.לאורך ההליך מושא החלטה זו, עושה המבקש, התובע דין לעצמו. הדבר בא לביטוי בהעדר התייחסות לחובתו להגיש תצהירים במועד; בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין בשיהוי ולבסוף באי צירוף תצהיר לתגובה, כנדרש בהחלטת בית הדין.

ג.דפוס פעולה זה יש בו משום פגיעה של ממש בבעל הדין שכנגד הנדרש להתאים עצמו לרצון התובע, רוצה מגיש תביעה ועומד על בירור התביעה; רוצה מתעלם מקיומה של התביעה ו-"משתקע בעבודתו באוניברסיטה". דרך התנהלות זו יש בה שימוש לרעה במשאב הציבורי; הזמן השיפוטי הנדרש להתייחסות חוזרת בענייניו של התובע.