סנצקו(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בקרית גת (כב' השופט א. חזק, ס' נשיא) מיום 28.2.10 בו הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

הערעור מופנה כנגד החלטת בית המשפט להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה או פציעה כשהעבריין מזוין, עבירה לפי סעיף 335 (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977. בהתאם לכתב האישום בתאריך 15.2.10, בסמוך לשעה 16:37, ברח' רוגוזין 10 באשדוד, פצע הנאשם שלא כדין את ארטיום קפוסטין (להלן: "המתלונן") באמצעות סכין וגרם לו לחתכים באספקט לטרלי של מרפק ימין, וחתך נוסף באספקט מדיאלי המערב עור ותת עור אשר נתפר במיון, כאשר נטען כי הדבר היה בעת שהעורר היה בגילופין.

ב"כ העורר טוענת כי שגה בית המשפט קמא בכך שקבע כי ישנן ראיות לכאורה, זאת נוכח העובדה שאין ראיות פוזיטיביות הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו; נוכח ריבוי מחדלי החקירה במקרה זה; נוכח העובדה שעדויות של עדים מרכזיים בתיק כלל לא נגבו, לרבות אימו של העורר והשכנים לבניין, ועדויות אחרות שנגבו סותרות זו את זו.

עוד הוסיפה, כי הקביעה בדבר ראיות לכאורה שגויה גם ונוכח ממצאים בתיק שאינם עולים בקנה אחד עם האישומים המיוחסים לעורר, לרבות העובדה שלא נמצאו כתמי דם על גופו ובגדיו של העורר והעובדה שהוא עצמו התקשר למשטרה והזעיק אותה. ב"כ העורר הדגישה כי שיחת הטלפון למשטרה אף עומדת בניגוד לקביעת בית משפט קמא, כי העורר היה אף הוא בגילופין ולא דיבר לעניין זמן קצר לאחר האירוע.

ב"כ המשיבה מנגד טענה כי החלטת בית המשפט קמא בדין ניתנה וישנן ראיות לכאורה במקרה זה, בין היתר נוכח העובדה שהעורר קושר עצמו לאירוע ומודה כי הכה את המתלונן, נוכח ריבוי הדם שנמצא בסמוך לדירת אימו של העורר, כתמי הדם על אפו של העורר, שנראו על ידי השוטרים שהגיעו למקום, וריח האלכוהול שנדף ממנו, על פי עדויות השוטרים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק החקירה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות וכי בדין קבע בית המשפט הנכבד קמא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר.

מתיק החקירה עולה כי השוטרים הגיעו למקום לאחר שנתקבלה קריאה משכנה שגרה באותו בניין בו נמצא המתלונן דקור ומדמם, כשהיא מציינת כי בקומת הקרקע יש רוסי שיכור שבועט בדלת, כאשר אין חולק כי אף העורר התקשר למשטרה.

השוטרים הגיעו למקום, מוצאים את המתלונן כשהוא שכוב על הרצפה וסביבו דם רב. הוא נלקח לטיפול רפואי ובהתאם לדוח הפעולה של השוטר אדמוני שלומי, באותה דירה בה לטענת השכנה, הגב' שושנה, דפק הדקור, בקומת הקרקע, מוצאים השוטרים את העורר אשר שוהה בבית עם אימו כשהוא מדיף ריח של אלכוהול.

זאת ועוד, השוטרים מבחינים בסימני חבלה באפו של העורר ובהמשך אף מציינים כי על אפו נראה סימנים של חומר החשוד כדם ודגימה מאותו חומר אף נשלחה לבדיקה.

המתלונן בעדותו מספר כי הוא שתה עם חבר ובהמשך נכנס לאחד הבניינים ואז יצא מישהו מדירה ודקר אותו. והינה ממש בדירה בקומת הקרקע, אשר בפתחה נמצאו כאמור כתמי דם והמתלונן נמצא מוטל מדמם, הרי הדבר הוא בקרבת פתח בית אימו של העורר, כפי שציין בית המשפט קמא, כאשר בבית מצויים כאמור העורר ואימו.

ואם בכך לא סגי, הרי העורר קושר עצמו לאירוע ולפגיעה במתלונן באופן ברור, כאשר העורר מספר כי המתלונן דפק בפתח ביתו והוא נתן לו מכה בפרצוף, מכת אגרוף. מכאן העורר מחזק את דברי השכנה לשוטרים כי המתלונן דפק בדלת בקומת הקרקע, והינה העורר עצמו מספר כי פתח את הדלת ולא רק זאת אלא שהכה את המתלונן ללא אומר וללא כל סיבה, אף לדברי העורר עצמו.

מהמקובץ עולה כי העורר מחזק למעשה במובן מסוים את האמור בעדות המתלונן עצמו, בכך שנקט כלפי העורר באלימות, הכה אותו כאשר הוא מכחיש את הדקירה, אך קושר עצמו בבירור למתלונן ולאלימות כלפיו.

עוד יצוין כי על פי עדויות השוטרים העורר היה בגילופין. זאת ועוד, המתלונן מזהה את העורר כמי שהכה אותו, כאשר בעניין זה גם אם המדובר בכך שהוצגה לו תמונה אחת בלבד, כפי שציינה ב"כ העורר, הרי המתלונן אף טרם הוצגה לו התמונה מתאר בעצמו את העורר בתיאור העולה בקנה אחד עם תיאורו של העורר.

כך המתלונן מציין כי מדובר בבחור קירח, בן 45 לערך, עם מבנה גוף בריא שצבע עורו בהיר, וכל אלו תואמים את תיאורו של העורר.

צא ולמד אפוא כי אף טרם שהוצגה למתלונן תמונה, ידע המתלונן לתאר היטב את העורר, כמי שתקף אותו.

באשר לטענת ב"כ העורר ביחס לכך שלא קיימים עדי ראיה אין בה כדי להאפיל על היש הקיים בראיות, וכפי שהובהר קיימות ראיות לכאורה מבוססות בתיק החקירה.

באשר לטענות ב"כ העורר כי העורר חייג למשטרה ואמר שבחור דופק על דלתו ואינו יודע מה לעשות, וכי דבר זה פועל לטובתו, הרי לא מצאתי באמור כדי להוות כרסום בחומר הראיות. אכן כפי שציינה באת כוח העורר אין חולק אף בהתאם לגרסת העורר כי המתלונן דפק על דלת ביתו, ועל כן אין מניעה כי בשלב זה התקשר העורר למשטרה ומשהדפיקות המשיכו פתח את הדלת ודקר לכאורה את המתלונן כעולה מתיק החקירה.

אציין כי העורר עצמו בעדותו מספר כי לאחר אותן דפיקות פתח את הדלת ולמעשה מודה באלימות כלפי המתלונן, אך מציין שהכה אותו ולא דקר אותו וכאמור בעניין זה קיימת עדות המתלונן עצמו, הימצאות המתלונן כשהוא דקור ומדמם סמוך לפתח הדירה האמורה, הצבעת השכנה לשוטרים על אותה דירה כדירה בה דפק המתלונן וכל המקובץ מבסס את אותן ראיות לכאורה.