סנעאללה נ' אסדי ואח'

פסק-דין

בפניי תביעת התובע לקבלת פיצוי משלים בסך 7,214 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו למכוניתו בתאונה מיום 2.5.10 על ידי רכב נהוג בידי הנתבע 1 שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 22.2.11 הנתבעת 2 שילמה לתובע סך של 17,128 ₪ על חשבון נזקיו הנטענים (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 21.2.13), לאחר הפחתה בגין מה שנטען על ידה כרשלנותו התורמת של התובע לאירוע.

בהליך שבפניי עותר התובע לחייב הנתבעת 2 בתשלום ההפרש בין נזקיו ובין הסכום ששולם לו על ידי הנתבעת 2 בפועל בהסתמך על חוות דעת השמאי שהוצגה מטעמו. ההפרש הנטען נובע מרכיב הרשלנות התורמת שיוחסה לו, שיעור ירידת הערך ושכ"ט השמאי. ההפרש, שבכתב התביעה עמד על סך 8,222 ₪, הופחת על ידי התובע במעמד הדיון והועמד על סך 7,214 ₪ בלבד (ר' עמ 5 לפרוטוקול).

התובע, סוכן ביטוח במקצועו, טען כי בשים לב לנסיבות התאונה אין לייחס לו רשלנות תורמת בשיעור כלשהוא ויש לחייב הנתבעת בתשלום מלוא נזקיו המוכחים שהם: 18,910 ₪ על פי חשבונית התיקון שצורפה, 1,200 ₪ בגין שכ"ט השמאי על פי חשבונית שצורפה ו – 4,232 ₪ בגין רכיב ירידת הערך על פי חוות דעת השמאי מטעמו.

הנתבעת טענה כי פיצתה את התובע בהתאם לחבותה תוך קיזוז רכיב רשלנות תורמת והפחתה מסוימת של רכיב ירידת הערך שנתבע, בשים לב לנסיבות התאונה. עוד טענה כי הנזקים הנטענים על ידו לעניין שכ"ט השמאי ושיעור ירידת הערך הינם מוגזמים וחסרי ביסוס בשים לב לאמור בחוות דעת השמאי ולפרמטרים הקבועים לחישוב ירידת ערך על פי דו"ח ועדת ששון.

לדיון בפניי התייצבו התובע והשמאי מטעמו, מר משרקי, וכן נציג הנתבעת 2. הנתבע 1, נהג הרכב הפוגע, לא התייצב לדיון.

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, במסמכים שהוצגו לתיק בית המשפט ובכלל זה חוות דעת שמאי, תמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובע, הודעות שהוגשו לחברת הביטוח ושמיעת עדויות התובע והשמאי – שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל חלקית.

יצוין שעל אף שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הסכום ששולם עובר להגשת התביעה (17,128 ₪), הרי שאף אחד מהצדדים לא מצא לנכון להגיש לתיק בית המשפט את המסמך המפורט בעניין זה לגבי האופן בו חושב הסכום האמור, רכיבי הפיצוי שנכללו בו ושיעורם המדויק.

בנסיבות אלה ונוכח גדר המחלוקת כפי שהותוותה בכתב הטענות אין לקבל את טענותיה החדשות של הנתבעת 2 שהועלו לראשונה בסיכומיה לפיהן משהגיש התובע את כתב תביעתו יש בכך כדי להצדיק את פתיחת מכלול ההסכמות שבין הצדדים לרבות רכיבים שונים גביהם לא הייתה מחלוקת דוגמת עלות התיקונים כפי שאושרה, ושולמה, על ידה עובר להגשת התביעה. אשר על כן ההכרעה תתייחס לשיעור הרשלנות תורמת שיש לייחס לתובע בנסיבות העניין, לרכיב ירידת הערך ולשכ"ט השמאי.

כאמור לעיל, הנתבע 1 לא התייצב לדיון ועל כן העדות היחידה שהייתה בפניי לעניין נסיבות התאונה הייתה גרסתו של התובע שהעיד בפניי.

מעדות התובע עלה כי בעת שנסע בכביש פנימי בדיר אל אסד במהירות שהוערכה על ידו כסבירה, רכבו של הנתבע 1 שהגיח מסמטה צדדית, מצד ימין לכביש המתואר, נכנס לצומת מבלי לעצור וכך אירעה התאונה. התובע תיאר כי שדה הראייה במקום מוגבל עקב קיר גבוה הגובל עם הכביש ועל כן לא הבחין ברכב הנתבע טרם זה נכנס לצומת. עוד ציין התובע כי משהבחין ברכב הנתבע בצומת ניסה לבלום ולהימנע מפגיעה אך לא עלה בידו לעשות כן.

בהיעדר גרסה אחרת להתרחשות התאונה אין לי אלא לקבל את גרסת התובע ואולם גם על פי גרסתו שלו מצאתי כי יש לייחס לו רשלנות תורמת.

התובע העיד כי שדה הראייה במקום מוגבל, וכי מדובר בירידה תלולה שבה, לשיטתו, היה הנתבע 1 מחויב לעצור. כמו כן ציין שהוא עצמו ראה את רכב הנתבע נכנס לצומת לפניו (עמ' 3-5 לפרוט'). ניתן היה להתרשם במהלך עדותו כי האזור מוכר לו היטב כפי שניתן לצפות בשים לב לכך שהינו תושב היישוב. לו התובע היה נוסע במהירות מתאימה יותר לקטע הכביש הספציפי ונוקט משנה זהירות עם כניסתו לצומת, שככל הנראה הינו צומת בעייתי, אפשר והיה בכך כדי למנוע התאונה או להקטין הנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה. בשים לב לכל הנתונים האמורים ולהלכה הפסוקה אני מעמידה את רשלנותו התורמת על 15%.

לעניין רכיב ירידת הערך - התובע מבקש לפסוק את רכיב ירידת הערך בסך 4,232 ₪ על פי חוות דעת השמאי מטעמו. הנתבעת טוענת כי הרכיב מופרז וכי חוות דעת השמאי לא נערכה על פי אמות המידה שנקבעו בדו"ח ועדת ששון לרבות לעניין העבר הביטוחי של הרכב, מספר הבעלים, זהות הבעלים הקודמים, מספר הקילומטרים ופרוט ספציפי של התיקונים שגררו עמם ירידת ערך. עוד מצביעה הנתבעת על כך שרכיב ירידת הערך אינו צריך לכלול את החלפים שהוחלפו ולכן לכל היותר צריך לעמוד על 3%.

אמנם, מעיון בדו"ח ועדת ששון ובפסיקה שבעקבותיו עולה כי ירידת הערך כפי שהוצגה בחוות דעת השמאי מטעם התובע אינה עולה בקנה אחד עם האמור בדו"ח ועדת ששון, הגם שפרטים מסוימים דוגמת מספר הבעלים של הרכב ומספר הקילומטרים שהרכב נסע צוינו בה.

השמאי בעדותו טען כי כשמאי פרטי הוא אינו מחויב לנקוב בפירוט המופיע בדו"ח ועדת ששון וכי אין בידו את הפרטים הנוגעים לעברו הביטוחי של הרכב. בהקשר זה יצוין כי אגב חקירת התובע הסתבר כי רכבו היה מעורב בתאונה גם בשנת 2009 וכי התמונות שצורפו מלכתחילה לחוות דעת השמאי מטעמו הן תמונות המתעדות את הנזקים שנגרמו בשנת 2009 ולא מהתאונה נשואת התביעה דנן. מהאמור עולה כי נושא קיומה של תאונה קודמת היה בידיעתו האישית של השמאי, נתון שאפשר ואין בו כדי להשפיע על ההכרעה באשר לנזקים שנגרמו בתאונה זו אך יש בו כדי לגרוע ממידת מהימנותו.

לכך מצטרפת העובדה כי מחוות דעת השמאי עצמה עלה כי הרכב נבדק על ידו פעם אחת בלבד ביום 4.5.10, דהיינו כיומיים לאחר התאונה ובטרם ביצוע התיקון באופן שאינו מאפשר לו להעריך את ירידת הערך שגרמה, אם נגרמה, לאחר ביצוע התיקון. ממילא לשיטת השמאי מטעם התובע עצמו ההערכה נעשתה על בסיס מסד נתונים חלקי.

בנסיבות אלה, ואפילו בשים לב להלכה לפיה בהליכים המתנהלים בבית משפט לתביעות קטנות יש מקום לגלות גמישות לרבות בנושא יישום דו"ח ועדת ששון - הרי שאין בידי לקבל את הערכת השמאי ברכיב זה.

אשר על כן ובשים לב לעמדות הצדדים כפי שהובעו במהלך הדיון לעניין זה, ובהיעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת תועמד ירידת הערך על 3% בלבד ובסך הכול: 3,174 ₪.