סניקוב נ' פרדלין

פסק דין

הצדדים בתיק זה, הסכימו והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984, עם הנמקה.

ב"כ הצדדים טענו בע"פ על סמך החומר שבתיק, ולא נשמעו עדויות הצדדים (התובעת ששוהה בחו"ל, לא התייצבה לדיון).

התובעת הגישה לביצוע שלושה שטרות, שמסרה לה הנתבעת במסגרת הסכם לקבלת בתה הפעוטה של הנתבעת לגן שמנהלת התובעת: שטר בסך של 1,185 שזמן פירעונו 11/3/02;

שטר בסך של 850 ₪ שז.פ 13/3/02;ושטר ע"ס 1,200 ₪ שז.פ 28/3/02.

לטענת התובעת, בתחילה עמד שכר הלימוד לחודש על סך של 850 ₪. שכר הלימוד עלה לסך של 1,185 ₪ לאחר שהנתבעת הגדילה את מספר שעות השהייה בגן, החל מחודש ינואר.

לטענת התובעת, השיקים הנ"ל הם בעבור חובות שכר הלימוד לחודשים ינואר, פברואר ומרץ 2002.הנתבעת נותרה חייבת גם סך של 450 ₪ לתקופה של 1-15 לנובמבר 2001.

לטענת התובעת, לאחר ששני השיקים בסך של 1,185 ₪ ובסך של 1,200 ₪ חזרו, היא הפקידה גם את שיק הבטחון בסך של 850 ₪. זאת, אף שסכומו נמוך משכר הלימוד, שעמד אז על 1,185 ₪.

לטענת הנתבעת, היא מסרה לתובעת ראש שיקים דחויים בסך של 850 ₪ לכל 13 לחודש. שני השיקים בסך של 1,185 ₪ ו- 1,200 ₪ נמסרו לבטחון והתאריכים בהם מולאו ע"י התובעת.

ביום 10/3/02 חזרה הפעוטה מהגן (באמצעות הסעה) והיא אינה הולכת, אינה מדברת ומבטה מוזר. משלא השתפר מצבה הובאה ע"י אמה למוקד הרפואי ומשם הופניתה למיון. אובחנו התסמינים הנ"ל ונמצאו סימני שפשוף (הומצאו לתיק המסמכים הרפואיים. להלן: "האירוע"). לטענת הנתבעת, לאחר ובעקבות האירוע, שלא ברור ולא התברר טיבו עד תום, הסכימו הצדדים שהפעוטה לא תמשיך להיות בגן, הנתבעת לא תשלם את שכר הלימוד עבור מס' הימים שהייתה במרץ כפיצוי, והנתבעת לא תגיש תלונה במשטרה.

אין מחלוקת כי לנוכח היות חשבונה של הנתבעת מוגבל נהגה לשלם במזומן את סכום השיקים שמסרה בידה של התובעת מראש, במזומן.

לטענת הנתבעת, התובעת לא נהגה לתת לה קבלות ומעיון בהעתקי הקבלות שצורפו לתצהיר גילוי מסמכים, עולה כי רשמה קבלות על סכומים חלקיים.

לאחר שעיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט ובפרוטוקול ושמעתי את טענות הצדדים ולאחר שהבאתי בחשבון טענותיהם של הצדדים האחד כנגד השני ושקלתי הדברים אלו מול אלו - אני פוסקת בזה, לסילוק סופי ומוחלט של כל העילות לפי כתב התביעה, כדלקמן:

טענת הנתבעת לגבי סימנים לאירוע טראומתי מגובה במסמכים רפואיים בזמן אמת מאותו יום וטענתה כי בנסיבות אלה, הגיעה עם התובעת להסכמה על יציאת התובעת מהגן מבלי לשלם על מספר הימים ששהתה בו בחודש מרץ - לא נסתרה במפורש בתצהיר התובעת, וסבירה יותר בנסיבות. טענת ב"כ המערערת בסיכומיה ל"פברוק" המסמכים הרפואיים לצורך הימנעות מהתשלום לתובעת, הינה טענה בעלמא שאיננה מגובה בשמץ של ראיה, והיא נדחית.

הסכמה זו של הצדדים, היא הסכמה שמאוחרת להסכם בכתב וגוברת על הדרישה לפי ההסכם לשלוח הודעת ביטול בכתב דווקא.

לפיכך, אין הנתבעת חייבת בתשלום שכ"ל עבור חודש מרץ שבו אירע האירוע.

תאריך הפירעון של השיקים שע"ס של 1,200 ₪ (ז.פ 28/3/02) ו- 1,185 ₪ (ז.פ 11/3/02) מחזק את גרסת הנתבעת כי השיקים הנ"ל נמסרו לבטחון והתאריכים מולאו ע"י התובעת, שכן המועד לתשלום לפי החוזה והשיקים העתידיים שנמסרו חל ב- 13 לכל חודש מראש, כפי שגם מציינת התובעת (ס' 13 לתצהיר המתוקן), כמו גם העובדה שזמן הפירעון של כל שלושת השיקים נשוא התובענה הוא לחודש מרץ.

המסקנה מכל האמור היא שהשיק הראשון שז.פ 13/3/11 בסך של 850 ₪ הוא אחד מהשיקים שנמסרו לתובעת עבור שכר הלימוד מראש, והשניים האחרים הם שיקים לבטחון, שהתאריך בהם מולא ע"י התובעת.

כאמור, הנתבעת איננה חייבת מכוח הסכמת הצדדים בשכ"ל לחודש מרץ.

שני השיקים האחרים הם שיקים לבטחון.