סניף פתח תקווה 14347 נ' מרקולוב ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת המבקשים לדחייה על הסף מפאת חוסר סמכות מקומית ולחילופין להעברת הדיון לבית המשפט בפתח תקווה.

2.המשיב תבע את המבקשים בגין יתרת חוב, והסתמך, בין היתר, על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה (להלן: כתב ההתחייבות).

אין חולק, כי בסעיף 44 לכתב ההתחייבות קיימת תנית שיפוט ייחודית שזה לשונה:

"מקום השיפוט היחודי לצורך כתב התחייבות וערבות זה ...

בבית המשפט המוסמך במדינת ישראל הקרוב ביותר למקום סניף הבנק המצוין בכתב ההתחייבות וערבות זה או בבית המשפט המוסמך באחת מהערים הבאות: ירושלים, תל אביב יפו, חיפה, באר שבע או נצרת".

3.התביעה הוגשה לבית משפט השלום בכפר סבא, שאינו בגדר אחד מבתי המשפט המנויים בסיפא (אף לא בתחום מחוז השיפוט כולו) ולפיכך נותרה לדיון רישת הסעיף.

4.אין חולק כי בית המשפט המוסמך הקרוב ביותר למקום סניף הבנק המצוין בכתב ההתחייבות הוא בית משפט השלום בפתח תקווה, ולפיכך ביקשו המבקשים לדחות את התביעה ולחילופין להעבירה לבית משפט השלום בפתח תקווה.

5.המשיב טען כי קמה סמכות מקומית אף לבית משפט השלום בכפר סבא, המצוי באותו מחוז שיפוט כמו בית משפט השלום בפתח תקווה. זאת, לאור תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 הקובעת כך:

"היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום".

6.לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה שהדין עם המבקשים.

אף אם מהפן המעשי אין על פני הדברים משמעות של ממש להעברת דיון מבית משפט השלום בכפר סבא לבית משפט השלום בפתח תקווה, הרי מעת שהמבקשים עומדים על בקשתם ועותרים להעברת הדיון, על בית המשפט לפסוק לפי הדין. זאת, בשים לב לפסיקה שקבעה חד משמעית כי יש לאכוף תנית שיפוט ייחודית אלא אם קיימים נימוקים כבדי משקל במיוחד, ובעלי משקל מכריע שלא לעשות כן: ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (סיגא הוצאה לאור בע"מ, מהדורה עשירית, תשס"ט – 2009) בעמ' 40, וכן בש"א 57/98 אתר נ' בנק ירושלים, פ"ד נב (3) 481 שם לא נאכפה תנית שיפוט בעטיה של טענת זיוף.

7.פרשנות כתב ההתחייבות במקרה דנן אינה יכולה להתיישב אלא עם פרשנותם של המבקשים.

בסיפא, ננקבו ערים מסוימות.

ברישא, ננקב בית המשפט הקרוב ביותר למקום סניף הבנק הרלבנטי.

החלת תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי על תנייה זו מרוקנת את הרישא מכל תוכן. התנייה נוקבת בחמישה מחוזות שיפוט (מן הסתם, על סמך המצב המשפטי שהיה קיים לפני הקמת מחוז שיפוט נוסף), ולפיכך, אם כיוונה התנייה לכל בתי המשפט הקיימים בכל מחוזות השיפוט המדוברים, אין כל היגיון ברישא לצד הסיפא, ואף אין כלל היגיון בקביעת התנייה כתניית שיפוט ייחודית: למעשה, לפי פרשנותו של המשיב, התנייה מתייחסת לכל בתי המשפט בארץ.

8.זאת ועוד, בבש"א (שלום הרצליה) 1623/00 לב ושפע בע"מ נ' קפוא זן תעשיות בע"מ ואח' שהמשיב הפנה אליו הייתה תניית השיפוט שונה בתכלית מהתנייה בענייננו. שם, תניית השיפוט קבעה כך:

"מקום השיפוט … הינו ביהמ"ש המוסמך בתל אביב יפו"

בענייננו, דומה שאפילו סיפת תניית השיפוט ספציפית יותר מתנייה זו (מתייחסת ל"ערים"), לא כל שכן הרישא.

9.למעשה, הרישא לתניית השיפוט בענייננו דומה ביותר בנוסחה למקום השיפוט הקבוע בסעיף 1 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין):