לפניי תביעה במסגרתה עותר התובע, לקוח וותיק מזה שנים רבות של הנתבע (בנק הפועלים) לחייב את הנתבע להשיב לו סך של 6,060 ₪.
על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 06.03.201, יום שישי בשבוע, ניגש התובע למכשיר בנקט בסניף הנתבע באילת (שמספרו 644) וביקש למשוך סך של 6,000 ₪. לדבריו, מכשיר הבנקט לא פלט את המזומנים שביקש למשוך תוך שהופיעה על המסך הערה כי בשל תקלה לא ניתן לבצע את הפעולה. חרף זאת, משהגיע התובע לסניף הבנק ביום ראשון 08.03.2015, נדהם לגלות כי חשבונו חויב בסכום המשיכה של 6,000 ₪. לטענתו מיד הוא מילא טופס אותו מסר לנציגי הבנק ועל פיו ביקש שיושב לו הסכום. לאחר שנענה בשלילה שב וערער על קביעת הבנק תוך שביקש לצפות במצלמות האבטחה ואף להיבדק במכונת פוליגרף, אך גם ערעור זה נדחה על ידי הבנק ומכאן התביעה.
בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבע, התבקש בית המשפט לדחות את התביעה בשים לב לכך כי על פי כל הבדיקות המקובלות שביצע הנתבע לבחינת תלונות התובע, מכשיר הבנקט היה תקין, לא התגלו ניסיונות כושלים לביצוע משיכות ולא דווח על הפרש בקופת הבנקט. לפיכך המסקנה המתבקשת לשיטת הנתבע היא כי מכשיר הבנקט פלט את הסך של 6,000 ₪ בהתאם להוראת התובע.
בדיון היום התייצבו התובע וכן נציג מטעם הבנק שביקש להסתמך על מסמכים כתובים של הבנק.
במהלך הדיון נעשו מספר הפסקות גם כדי לאפשר לנציג הנתבע להמציא מסמכים נוספים ולברר תמיהות שעלו לדעת בית המשפט מהמסמכים הקיימים וניתן לצדדים כל הזמן הנדרש כדי למצות חקירותיהם וטענותיהם.
לאחר ששמעתי את דברי הצדדים וטיעוניהם, ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, הגעתי למסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, ולהלן אבאר טעמיי:
הראיות העיקריות עליהן נסמך הנתבע להוכחת טענתו כי הכסף נמשך גם נמשך הן כדלקמן:
א. דו"ח משיכות בכרטיס בנקט השייך לתובע אשר הוגש וסומן נ/3. במסמך זה נכתב כי ביום 06.03.2015 בשעה 08:24 בבנק הפועלים ברחוב חטיבת הנגב 3, נמשך באמצעות כרטיס בנקט של התובע סך של 6,000 ₪ וכי ביום 05.03.2015 שעה 09:00 בבנקט הנמצא בבנק דיסקונט באילת נמשך באמצעות כרטיס בנקט של התובע סך של 6,000 ₪.
ב. מסמך המכונה "הדפסת לוג" שצורף לכתב ההגנה וגם בו תיעוד למשיכת סך של 6,000 ₪ ביום 06.03.2015 שעה 08:24 באמצעות מכשיר בנקט השייך לתובע (מספר אסמכתא 190386529).
ג. תשובת הבנק לערעור התובע ובו פירוט כמות וערך השטרות שנפלטו ממכשיר הבנקט באותה משיכה (נ/2).
דא עקא, יש קושי של ממש להתבסס על המסמכים האמורים לשם קביעת עובדה ולפיה התובע משך סך של 6,000 ₪ ביום 06.03.2015.
קושי זה נעוץ באי התאמה שהתגלתה בין תדפיס חשבון הבנק של התובע (ת/1) לבין שאילתת חשבון שצירף הנתבע לכתב ההגנה (נ/4). במה דברים אמורים?
בתדפיס חשבון הבנק של התובע, שצורף לכתב התביעה, נרשמו ביום 06.03.2015 שתי משיכות ממכשיר הבנקט של התובע:
האחת, בשעה 08:24 מסניף 411 בסך של 6,000 ₪ (מספר אסמכתא 190386529).
השניה, בשעה 09:00 מסניף 644 (שכזכור הוא הסניף הנתבע) גם כן בסך של 6,000 ₪.
בהתאם לשתי משיכות אלה חויב חשבונו של התובע בסך של 12,000 ₪.
לדברי נציג הנתבע המשיכה שבוצעה בשעה 08:24 היא משיכה שבוצעה ביום 06.03.2015 והיא זו שנמצאת במחלוקת בין הצדדים ואילו המשיכה השניה משעה 09:00 היא למעשה משיכה שבוצעה ביום 05.03.2015 בסניף בנק דיסקונט, אלא שמחמת העובדה שביום 05.03.2015 חל חג הפורים משיכה זו נרשמה כמשיכה שבוצעה ביום 06.03.2015.
אלא שהסבר זה אינו מתיישב עם שאילתת החשבון שצירף הנתבע לכתב ההגנה שסומן על ידי נ/4, שכן ממנו עולה כי פעולת המשיכה שבוצעה ביום 05.03.2015 סווגה כפעולה שנכשלה ואילו ביום 06.03.2015 מופיעה רק משיכה אחת על סך של 6,000 ₪.
מתעוררת תמיהה כיצד חויב חשבון הבנק של התובע בסכום של 6,000 ₪ בגין משיכה לכאורה שבוצעה ביום 05.03.2015, כאשר על פי רישומי הבנק עצמו משיכה זו כלל לא צלחה וסווגה כפעולה שנכשלה.
קיימת איפוא אי התאמה מהותית ברישומי הבנק עצמו. נציג הנתבע לא ידע לתת הסבר לאי ההתאמה האמורה.
זאת ועוד, מעיון בתדפיס חשבון הבנק של התובע (סומן ת/1), נרשם כי המשיכה שבוצעה ביום 06.03.2015 נעשתה מסניף 411 כאשר אין חולק כי אין לנתבע סניף 411 באילת ובשום מקום אחר בארץ. לא ברור אם כן כיצד ניתן לבצע משיכה מסניף שאינו קיים כלל. גם לעניין זה לא היה בפני נציג הנתבע הסבר כלשהו.
הנה כי כן, לא ניתן להסתמך על רישומי הבנק שכן אלה מעוררים בעייתיות של ממש.
נציג הנתבע הציג לפניי מסמך באמצעות הטלפון הנייד שלו ובו לכאורה פירוט של סך המזומנים שהוטען במכשיר הבנקט של סניף הנתבע באילת ביום 06.03.2015 וכן פירוט של סך המזומנים שנותר במכשיר והעומד על אפס, משמע שלא נותרה יתרה במכשיר.
דא עקא, גם על מסמך זה לא ניתן להסתמך שכן המסמך נושא תאריך של 10.03.2015 והנתונים המופיעים בו אינם נהירים. פעם אחת נרשם לצד המילים "הפרש מהיום" סכום של מינוס 193,1800 ופעם נוספת לצד המילים המודגשות "הפרש משיכות מהיום" לא מופיע כל מספר. נציג הנתבע התקשה לתת הסברים לנתונים אלה, כי הוא עצמו אינו בקיא בקריאת המסמכים שהוצגו על ידו וכלשונו: "אני משיב שאני לא מומחה לקרוא את הדו"ח הזה" (עמ' 3 לפרו' שו' 2).
גם מסמך (נ/2) אינו יכול לסייע לנתבע, שכן מדובר במסמך מעובד שנחתם על ידי אדם שתפקידו לא נהיר והוא גם לא העיד לפניי. לא מדובר במסמך גולמי ואותנטי.
מעבר לבעייתיות שעולה ממסמכי הבנק ומעבר לכך שנתקבל הרושם כי חשבונו של התובע חויב ביתר של 6,000 ₪ בגין פעולה שנכשלה ביום 05.03.2015, קיימות ראיות נוספות התומכות בגרסת התובע:
התובע פנה באופן מידי בתלונה לבנק על כך שהוא ניסה לבצע משיכה ללא הצלחה אך בכל זאת חויב בגינה. מידיות הפנייה בתלונה מלמדת על האותנטיות שבה. אמנם טופס התלונה לא הוצג לבית המשפט, אך פניית התובע סמוך לאחר האירוע הנטען על ידו אינה שנויה במחלוקת, מה גם שיש לזקוף את אי הצגת הטופס דווקא לחובת הבנק, שכן הוא זה שאמון על החזקה ושמירה של מסמכים מסוג זה וכאמור לא עלה בידי הבנק להציג את טופס הפנייה הראשון של התובע בתלונה על האירוע הנטען.
עם קבלת התלונה הראשונית של התובע ביום 08.03.2015 היה על הנתבע לבצע בדיקות קפדניות יותר ביחס לטענת התובע ובכלל זה לבדוק את מצלמות האבטחה, שאין מחלוקת כי קיימות במקום. המצלמות יכלו להראות אם התובע החזיק בשטרות כסף שנפלטו מהמכונה, אם לאו. לא מקובלת עליי טענת הנתבע כי המצלמות לא נבדקו מחמת שהתובע ביקש לבדוק אותן רק בערעור שהגיש על תביעת הבנק בחודש מאי 2015. בדיקה זו היתה צריכה להתבצע על ידי הבנק מיד עם קבלת התלונה הראשונית ואף ללא בקשת התובע. מחדל זה של הנתבע נזקף אף הוא לחובתו.
מעיון במסמכים שהוצגו לפניי עולה כי התובע, שהוא כאמור לקוח וותיק מאד של הבנק, מושך יום ביומו סכומים דומים (זאת לדבריו כדי להטעין מכשיר משיכת כספים שמותקן בעסק השייך לו) ולא הובאה כל ראיה כי אי פעם העלה טענה הזהה לטענה המועלית על ידיו בכתב התביעה. התנהלות זו מחזקת אף היא את האותנטיות בגרסת התובע.
עוד יש לזכור כי נציג הנתבע ויתר על חקירה נגדית של התובע ולא הובא לעדות מטעם הנתבע כל גורם מקצועי שיכול להסביר את הנתונים התמוהים שעולים ממסמכי הבנק וגם לכך יש לתת משקל.
בנוסף, התובע העיד לפניי והתרשמתי כי עדותו אמיתית וכנה.
מכל המקובץ שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו ברמה הנדרשת במשפט אזרחי.
אני קובע איפוא כי התובע ניסה לבצע משיכה בסך של 6,000 ₪ אך זו נכשלה וחרף זאת חויב חשבונו בגין המשיכה האמורה.
אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,000 ₪. עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של התובע.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתוך 15 ימים.
<#4#>
ניתנה והודעה היום ה' חשוון תשע"ז, 06/11/2016 במעמד הנוכחים.
קלדנית: איטה רוט
הוקלד על ידי ענבר סבן