סנז'נה ואח' נ' משרד הפנים

פסק דין

עניינה של העתירה בהחלטתו של המשיב (להלן: "משרד הפנים") לבטל את ההליך המדורג ביחס לעותרים. העותר 2 (להלן: "העותר") הוא אזרח טורקיה, והעותרת 1 (להלן: "העותרת") היא אזרחית ישראלית. לטענתם, הם נישאו זה לזה והם חיים יחד בחיי משפחה לכול דבר ועניין, יחד עם ילדיה של העותרת.

לאחר שהוגשה הבקשה למתן מעמד לעותר, מכוח נישואיהם של העותרים בפרגוואי, ולאחר שנערך לעותרים שימוע, התקבלה ביום 17.4.11 החלטת משרד הפנים (שניתנה על ידי מר בן ארי) לפיה נדחתה בקשת העותר לקבל מעמד בישראל מכוח ההליך המדורג (בהתאם לנוהל משרד הפנים מספר 5.2.2008) (ההחלטה צורפה כנספח 2 לעתירה. החלטה זו תכונה להלן: "ההחלטה הראשונה").

על החלטה זו הגישו העותרים השגה לוועדת המשנה לזרים. מדובר בערכאת השגה שהוקמה באופן זמני, עד שיוקם בית דין לזרים במסגרת החקיקה. סמכויות ועדת ההשגה הוקנו לה מכוח הודעת שר הפנים מיום 25.11.08 (י"פ 5870, עמ' 439). ביום 3.7.11 נדחתה ההשגה. יו"ר הוועדה אישר את ההחלטה הראשונה, בה נקבע כאמור כי העותר לא יזכה לקבל מעמד בישראל מכוח ההליך המדורג (החלטה זו צורפה כנספח 1 לעתירה, והיא תכונה להלן: "ההחלטה בהשגה").

העותרים מבקשים כי בית המשפט יורה על ביטול ההחלטה בהשגה, ועל השבתם של העותרים לגדרי ההליך המדורג.

הרקע העובדתי

לטענת העותרים בעתירה, הם הכירו זה את זה בשנת 2007. לאחר מכן הם עבדו יחד באותו מקום עבודה- סופרמרקט בו העותרת עבדה כסדרנית, והעותר היה שליח. העותרים עברו לגור יחד בביתה של העותרת בראשון לציון, בו הם מתגוררים לטענתם עד היום. העותר הציע לעותרת להינשא לה, אולם היא היתה עדיין בהליך גירושין ממי שהיה אז בעלה. העותרים טענו כי לאחר שנודע להם כי בעלה של העותרת נרצח בחו"ל, הם נישאו זה לזה בנישואי פרגוואי ביום 3.9.2009.

מתגובת משרד הפנים לעתירה, עולה הרקע העובדתי שקדם לנישואי הצדדים, ואשר אינו שנוי במחלוקת:

בשנת 2002 הסתנן העותר לישראל שלא כדין, דרך גבול מצרים. הוא נעצר בשנת 2004 והורחק מישראל ביום 15.7.2004. כשבועיים מאוחר יותר הוא חזר והסתנן לישראל, והורחק פעם נוספת – ביום 12.12.04. בחודש ינואר 2005 הסתנן העותר בפעם השלישית לישראל. הוא נעצר והועמד לדין פלילי וביום 19.5.05, לאחר שבית המשפט הרשיע אותו בשלוש עבירות של הסתננות וכניסה לישראל שלא כחוק, נגזרו עליו 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל, ו-4 חודשי מאסר על תנאי.

העותר הגיש, בעת שהותו השלישית בישראל, בקשה להיות מוכר כפליט. תיקו נסגר - ככול הנראה מחמת חוסר מעש. ביום 11.10.05, העותר הורחק מישראל.

בשנת 2006 העותר הסתנן לישראל בפעם הרביעית. הוא שב ובקש להיות מוכר כפליט, ובקשתו נדחתה. לכן, הוא התבקש לעזוב את ישראל עד יום 12.5.07. בשנת 2007 הוגש נגד העותר כתב אישום נוסף, בגין הסתננותו הנוספת לישראל. ביום 25.5.10, הוא הורשע בדין, ונגזר עליו עונש מאסר של 7 חודשי מאסר בפועל וקנס.

ביום 4.1.10, פנה העותר אל משרד הפנים בבקשה לקבוע תור להגשת בקשה לקבלת מעמד בישראל, מכוח נישואיו לעותרת. ביום 8.2.10 הוגשה בקשת העותרים למתן מעמד, במסגרתה העותרים הציגו את תעודת הנישואין שלהם מפרגוואי.

ביום 16.6.10, נערך לעותרים שימוע, והוחלט כי הם יוכלו להתחיל את ההליך המדורג, בכפוף להפקדת ערבות בסכום של 50,000 ₪. הערבות הופקדה ביום 6.9.10. ביום 13.9.10 התייצבה העותרת לבדה בלשכת משרד הפנים, והסבירה כי העותר אינו יכול להגיע משום שהוא מרצה עונש מאסר. לעותרים נקבע לכן מועד נוסף לראיון, לאחר שחרורו של העותר.

לאחר שהעותר שוחרר ממאסרו, התקיים לעותרים שימוע, שלאחריו התקבלה כאמור ההחלטה הראשונה, עליה הוגשה ההשגה – שנדחתה אף היא.

טענות העותרים

בעתירה טענו העותרים כי ההחלטה הראשונה אינה עומדת בחובת ההנמקה. עוד נטען כי משרד הפנים צריך לבחון, במסגרת החלטתו אם לאשר את בקשת העותרים, רק אם נישואיהם הם נישואי אמת אם לאו. לעברו של העותר כמי שהסתנן לישראל, אין רלוונטיות בהקשר זה. במקרה דנן, משרד הפנים לא הציג כל ראיה פוזיטיבית – כך נטען – לטענתו הסתמית בדבר אי כנות הקשר בין העותרים, ויתר העניינים שעלו בהחלטה אינם במסגרת סמכותו של משרד הפנים, ולכן אין להם כל נגיעה להחלטה. העותרים טענו כי הטעם המרכזי בשלו בקשתם נדחתה היא עברו של העותר, וטעם זה איננו טעם לגיטימי לדחיית הבקשה.

העותרים אף התייחסו לסתירות שהיו קיימות לגישת משרד הפנים בין הגרסאות שלהם. הם טענו כי מדובר באי דיוקים מינוריים, שהם אופיניים לשימועים כאלה. עוד נטען כי השימוע נערך על ידי פקידת משרד הפנים, אשר אינה דוברת את השפות רוסית וטורקית, ולכן השימוע נערך בעברית. העותרים דוברים עברית ברמה בסיסית, וגם עובדה זו גרמה לקושי בראיון. עוד נטען כי היה מקום כי משרד הפנים יעמת את העותרים עם הסתירות הלכאוריות בין הגרסאות שלהם, ולא יבחר באפשרות של דחיית הבקשה.

העותרים טענו כי הזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד המוכרת היטב במשפט הבינלאומי המנהגי וההסכמי, וכי גם בית המשפט העליון הכיר בזכות זו כבזכות חוקתית. משרד הפנים אינו יכול לפגוע בזכות זו, ולגרום באופן בלתי מידתי להפרדה בין בני זוג נשואים. העותרים הוסיפו וטענו בהקשר זה גם כי ביום 27.7.2011 הם פנו לקופת חולים מכבי בבקשה להפנותם לטיפולי הפרייה חוץ גופית.

טענות משרד הפנים

משרד הפנים הגיב לבקשה. הוא טען כי אין מקום להתערב בהחלטה בהשגה, שהיא החלטה סבירה ומנומקת כדבעי. משרד הפנים טען כי ההחלטה הראשונה שניתנה בעניינם של העותרים, נבחנה על ידי ועדת ההשגה, שהוקמה בדיוק לצורך זה. תפקידו של בית המשפט הוא לבחון את החלטתה של ועדת ההשגה, ולראות אם נפל בה פגם כלשהו המצדיק את התערבותו. בית המשפט אינו אמור להחליף את שיקול הדעת שלו בזה של ועדת ההשגה. בהחלטה בהשגה לא נפל כל פגם המצדיק התערבות של בית המשפט.