סנדרוביץ נ' מדינת ישראל

החלטה

פתח דבר

ערעור זה עוסק בשאלה האם פגימה בברך השמאלית של המערער נגרמה עקב השירות הצבאי אם לאו. אין מחלוקת על כך כי ביום 16.12.05 היה המערער בחופשה משירותו הצבאי, ואין גם מחלוקת שבאותו יום נפצע המערער בברכו השמאלית בעקבות חבלה סיבובית בזמן משחק כדורסל עם חבריו. כמה חודשים לאחר אותה פציעה, ביום 29.5.06, נותח המערער בבית החולים שערי צדק ועבר כריתה של המיניסקוס. וועדה רפואית קבעה למערער דרגת נכות של 11%.

הואיל והמערער נפצע בעת היותו חייל בחופשה, חל עליו חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד) תשמ"ח-1988. חוק זה קובע שאם כתוצאה מחבלה נקבעה לחייל ע"י וועדה רפואית דרגת נכות של 20% הוא מוכר לפי החוק. אך כפי שצויין לעיל, הוועדה הרפואית קבעה למערער רק 11% נכות. בעקבות זאת טען המערער כי מצבו הוחמר במהלך משחק כדורסל כאשר הפגימה נגרמה מלכתחילה במהלך שירותו הצבאי ובעטיו.

המערער טען שמצב ברכו כיום איננו קשור רק למשחק הכדורסל שבמהלכו נפצע, אלא קשור גם לתלונותיו בעת השירות. בהקשר זה גם טען שהפגימה בברך נגרמה עקב ריצה במסגרת השירות והחבלה הסיבובית רק החמירה את מצבו. מנגד, המשיב טען שמצב הברך השמאלית וכריתת המיניסקוס קשורים אך ורק לחבלה במשחק הכדורסל. לעניין טענת המערער להחמרת מצבו בעקבות החבלה, טען המשיב שעל המערער מוטל נטל סיבתי ומשפטי רפואי להוכיח שמצבו הוחמר בעקבות החבלה שנחבל ב-16.12.05.

המערער הסתמך על חוות דעתו של ד"ר גרשון חיימסקי שקבע כדלהלן:

"....ברור ללא ספק שהנזק לסחוס נגרם לפני האירוע של משחק הכדורסל בתאריך 16.12.05. ישנה סבירות גבוהה שגם הנזק למיניסקוס הלטראלי היה קיים לפני ה-16.12.05, וזה מה שגרם לכאבים בצד הלטראלי של הברך ותוך כדי המשחק והתנועה הסיבובית, חלה החמרה של הקרע במיניסקוס".

מאידך, המשיב הסתמך על חוות דעתו של ד"ר בצלאל פרידמן שקבע כדלהלן:

"אין ספק כי מצבו הרפואי של התובע כיום בברך שמאל הינו תוצאה ישירה של כריתה נרחבת של המיניסקוס הלטראלי שעבר עם הופעת שינויים ניווניים נלווים במדור הצדדי של הברך. פגיעה מיניסקיאלית זו נגרמה תוצאה החבלה שחווה בשנת 2005 ואינה קשורה למאמץ חד פעמי שביצע קודם לכן. פגיעה סחוסית נלווית כפי שהודגמה בניתוח ארטורוסקרופיה יכולה להיות תוצאת חבלה באזור דיסקואידי אשר מאופיו נוטה להיפגע. על כן יש לראות מצבו הרפואי כיום בברך זו כנגרם מאירוע החבלה שנת 2005".

אין מחלוקת על כך שבטרם התאונה מיום 16.12.05 היו למערער 3 תלונות מתועדות במסמכים רפואיים על כאבים בברך שמאל. הפעם הראשונה היתה ב-30.11.05; הפעם השנייה היתה ב 1.12.05 והפעם השלישית היתה ב-8.12.05 היינו 8 ימים לפני התאונה מיום 16.12.05. אין גם מחלוקת על כך שהמערער סובל מנכות עקב הברך השמאלית בשיעור של 11%.

השאלות שיש לפסוק לגביהן בערעור זה הן כדלהלן:

האם הריצות במסגרת מד"ס (שהיו במסגרת צבאית) גרמו לנזק לברכו השמאלית של המערער ?

האם מצבו הרפואי של המערער בברכו השמאלית הוחמר כתוצאה מהתאונה מיום 16.12.05, או שכולו נובע אך ורק מאותה תאונה?

האם הריצות במסגרת מד"ס (שהיו במסגרת צבאית) גרמו לנזק לברכו השמאלית של המערער ?

לאחר עיון בטענות שני הצדדים לרבות חוות הדעת של המומחים ודבריהם בעת שהעידו, הננו שוללים את הטענה שהריצות במסגרת מד"ס גרמו לנזק לברכו השמאלית של המערער. להלן טעמינו:

המערער השתתף בקורס בקרי טיסה שהוא בעיקרו קורס עיוני. פעם בשבוע נערך שיעור ספורט שבמהלכו רצו החניכים כ-2 ק"מ. הריצה התבצעה ללא ציוד. בכל הפעמים בהם התלונן המערער על כאבים בברך השמאלית לא היתה פעם אחת שבה אובחן נזק למיניסקוס. ב-30.11.05 נרשם "רגישות פטאלו-פמורלית בברך שמאל";ב-1.12.05 נרשם "ברכיים-ללא סימני חבלה,ללא נפיחות או אודם, ללא עדות לנוזל תוך ברכי, רגישות פטלו פמורלית בברך שמאל, ללא הגבלה בתנועה, תחושה שמורה, דפקים תקינים".בתעודה מ-8.12.05 נרשם "רגישות בחלק דיסטאלי קדמי של ירך שמאל וחלק פוקסימאלי לטראלי של שוק שמאל, ללא דפורמציה, ללא הגבלה בתנועה, תחושה שמורה, דפקים תקינים" [ראו תעודה רפואית עמ' 16 לתיק הרפואי].

ד"ר פרידמן ציין בעדותו ש"רגישות פטאלו-פמורלית מצביעה בצורה חד משמעית שלא מדובר בפגיעה במיניסקוס"[ראו עדותו בעמ' 13 ש' 31-32 לפרוט'].

ד"ר חיימסקי, המומחה מטעם המערער הסכים לחלוטין שפגיעה כמו זו שצויינה בתיעוד הרפואי שקדם לתאונה מ-16.12.05 "לא מצביעה על פגיעה במיניסקוס אלא מצביעה על פגיעה בסחוס בקונדיל הפמוראלי החיצוני" [ראו פרוט' עמ' 7 ש' 15-19].

במקום אחר בעדותו הסכים ד"ר חיימסקי שיש צורך בפרק זמן של שנים על מנת שריצה תגרום לשינויים ניווניים ואלה דבריו [ראו עמ' 7 ש' 26-32]: "הפגיעה הזאת בדרך כלל קוראת אחרי שנים בג'וגינג ולא ריצה אחת.....לעומת זאת, בנאדם שלא רגיל לעשות ספורט ונחשף לפעילות חד פעמית או לפעילות שאינו רגיל אליה, הסחוס שלו יכול להיפגע גם במאמץ חד פעמי". אלא שהמערער היה פעיל ושיחק לפי עדותו בכדורסל עוד לפני התאונה [ראו פרוט' עמ' 16 ש' 12-15]. לכן, אין לומר שהמערער נפגע במיניסקוס מריצה חד שבועית של 2 ק"מ.

ד"ר חיימסקי סתר עצמו במהלך עדותו בכך שגרס לגבי כאבי הברך שהיו למערער לפני התאונה ש"אין כאבים בלי שיש נזק לברך" ; אך כאשר נאמר לו שלפי התיעוד הרפואי היו למערער כאבים בשתי הברכיים (היינו גם בברך השמאלית וגם בימנית שבה לא היו למערער בעיות במיניסקוס) וכי אלו שבברך ימין חלפו, הודה ד"ר חיימסקי שאכן "יכול להיות כאב בלי נזק" [ראו פרוט' עמ' 8 ש' 15-21].