סנבטה שושנה נ' איאסו ואח'

פסק דין

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (חוק הפיצויים או החוק).

התובעת והתאונה

התובעת ילידת 25/12/83, כבת 30.

ב-4/10/05, כשהייתה כבת 22, נפגעה בתאונת דרכים. רכב בו נסעה התהפך והתובעת שישבה במושב האחורי נפצעה בפניה מזכוכיות ונחבלה בגופה.

הנתבעת הכירה בחובתה לפצות את התובעת והמחלוקת היא בשאלת הנזק בלבד.

חוות הדעת הרפואיות

בית-המשפט מינה מומחים בתחום האורטופדיה, הפלסטיקה והנפש.

בתחום האורטופדי מונתה ד"ר מיכל עמית כהן שהעריכה כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 12.5% בהתאם לסעיף 41(4)(ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1946 (התקנות) בשל הגבלה בתנועת בכתף שמאל. המומחית מצאה כי הנכות הכוללת בכתף היא בשיעור 25% אך ייחסה מחצית הנכות למצב קודם שאינו קשור לתאונה. הנכות האורטופדית הוערכה אפוא ב-12.5%.

בתחום הפלסטי מונתה ד"ר בתיה יפה שהעריכה כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 75(2)(ב) לתקנות בשל צלקות מכערות בפנים. המומחית סברה כי בשל גילה הצעיר של התובעת יש מקום להפעיל את תקנה 15 לתקנות.

בתחום הנפשי מונתה ד"ר שגית משגב שהעריכה כי לתובעת נותרה נכות נפשית בשיעור 15% בהתאם לסעיף 34 לתקנות בשל הפרעה בתר חבלתית כרונית והפרעה דיכאונית מאג'ורית. המומחית מצאה סימנים קליניים ברורים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה. יוער כי בתחילה העריכה המומחית כי הנכות היא בשיעור 20% ולאחר שהועברו לה מסמכים המעידים על כך שהתובעת שבה למעגל העבודה הפחיתה את הנכות ל-15%.

חילוקי הדעות

הצדדים חלוקים על ממצאי חוות הדעת ועל שיעור הנזק. התובעת טוענת כי התאונה קטעה את מסלול חייה, ניפצה את חלומה להיות דוגמנית וגרמה לפגיעה קשה בביטחונה העצמי, בהתנהגותה וביכולתה לתפקד בחייה האישיים ובעבודה. הנתבעת, לעומתה, סבורה כי הפגיעה שנגרמה לתובעת היא מינימאלית. לטענתה התובעת הצליחה להטעות את המומחיות והציגה מצגים שקריים בנוגע למצבה ולמגבלותיה.

בבית-המשפט נחקרו כל שלוש המומחיות. מטעם התובעת העידו היא עצמה וכן דודה, חבר הכנסת (לשעבר) מר שלמה מולא. מטעם הנתבעת העידו החוקרים מר תומר רן, מר צביקה בנדר ומר אסף פלום אשר הציגו סרטי מעקב ותמונות. כמו כן הוגשו מסמכים רפואיים רבים בנוגע למצב התובעת לפני ואחרי התאונה וראיות נוספות.

לאחר בחינת הראיות מצאתי כי התובעת מפריזה בתיאור נזקיה והציגה מצגים בלתי אמינים הן בפני המומחיות והן בבית-המשפט. עם זאת, נסיונות ההאדרה וחוסר האמינות אינם שוללים את העובדה שהתובעת נפגעה בתאונה וכי התאונה השפיעה עליה וגרמה לה נזק.

נפנה אפוא לניתוח העדויות והראיות, ונתחיל בהערכת הנכויות מהן סובלת התובעת.

הנכות האורטופדית

בתאונה נחבלה התובעת ונגרם לתובעת שבר עם תזוזה בעצם השכמה (סקפולה) השמאלית. התובעת טוענת כי מאז התאונה היא סובלת מפריקות חוזרות, מכאבים חזקים בכתף שמאל עד כדי חוסר יכולת להשתמש ביד וכי אינה יכולה להרים את ידה השמאלית מעל גובה החזה.

המומחית בחנה צילומי דימות עדכניים ומצאה כי השבר התחבר ואין פגיעה מפרקית או גרמית בעמוד השדרה הגבי. בדיקה חיצונית לא הצביעה על דלדול שרירים או פגיעה. המומחית ציינה כי התובעת לא שיתפה פעולה עם בדיקת הכתף והתנגדה לבדיקה פאסיבית בטענה לרגישות שאינה מאפשרת נגיעה בכתף. התובעת התבקשה להדגים את טווח התנועה בעצמה (בדיקה אקטיבית) וטענה שאינה יכולה להרים את היד מעל גובה החזה (עד 45 מעלות). לפיכך הניחה המומחית כי זהו טווח התנועה של הכתף. המומחית בחנה מסמכים רפואיים ומצאה כי התובעת סבלה מפריקות כתף עוד לפני התאונה. לאחר התאונה חלה התגברות בתלונות והתובעת התלוננה על כאבים ומגבלות ביד שמאל. ב-2008 זוהתה פריקה נוספת.

על רקע כל אלה העריכה המומחית כי לתובעת נכות של 25% בשל הגבלת תנועת הכתף עד 45 מעלות מהגוף (סעיף 41(4)(ג) לתקנות). מחצית הנכות נגרם ממצב הכתף לפני התאונה ומחציתה מהתאונה. הנכות, על פי חוות הדעת, עמדה אפוא על 12.5%.