סמרי נ' מועצה אזורית זבולון

פסק דין

א.המבקש הגיש כנגד המשיבה, ביום 14.3.2013, תובענה ובקשה לאישורה כייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. המבקש הוא תושב הכפר ראס עלי, מחזיק בבית מגורים בתחום השיפוט המוניציפלי של המשיבה, ומחוייב לשלם למשיבה ארנונה כללית ותשלומי חובה אחרים בגין הנכס שבהחזקתו.

ב.לפי הנטען בבקשת האישור, שילם המבקש במהלך השנתיים האחרונות מעת לעת תשלומי חובה למשיבה בתוספת של הפרשי הצמדה וריבית, לכאורה על-פי חוק הרשויות המקומיות.

נטען בבקשה, כי הקבוצה המיוצגת היא קבוצה המורכבת מן הנישומים בתחום שיפוטה של המשיבה, אשר חויבו בריבית פיגורים עבור תשלומי חובה שלא שולמו בזמנם ב-24 החודשים עובר להגשת הבקשה.

ג.עניינה של התובענה הינו אופן שיערוך תשלומי חובה שבפיגור.

לפי חוק הרשויות המקומיות, נזקפים לחובות שבפיגור הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, וכן ריבית בשיעור חודשי של 0.75% לחודש, משמע, 9% בשנה. הוספת הריבית בשיעור של 0.75% לחודש מגיעה, כאמור לעיל, לכדי 9% לשנה, ו-18% לשנתיים, וזאת בנפרד מן ההצמדה למדד.

אולם, כך טוען המבקש, המשיבה, בניגוד לדין, נהגה ונוהגת לשערך ולחייב את המבקש ואת הקבוצה המיוצגת בשיטת "ריבית דריבית", משמע, מוסיפה מידי חודש בחודשו ריבית על הקרן, בתוספת לריבית שכבר נצברה עד לתחילת החודש. לפיכך הריבית השנתית מגיעה לכדי 9.38% לשנה (במקום 9%), ו- 19.64% לשנתיים פיגור, במקום 18%.

המבקש מסתמך לצורך הענין על חוות דעתוֹ של רואה החשבון מר מחמוד מג'דוב.

ד.לטענת המבקש, המשיבה גבתה ממנו בתקופת הרלוונטית לתובענה (2011-2012), ריבית ביתר בשיעור של 15 ₪, משמע, גביית ריבית של 9.4% במקום 9%, וזאת בגין יתרת חוב הארנונה, נכון ליום 12.3.2013.

להערכת המבקש, ובהסתמך על נתוני הגבייה לשנת 2010, הרי בשנתיים שקדמו להגשת התביעה (2011-2012), גבתה המשיבה מחברי הקבוצה ריבית ביתר בסכום של כ-500,000 ₪ לפחות, וזאת בגין חובות ארנונה שבפיגור בלבד.

ה.המבקש טוען, שגביית ריבית זו על תשלומי החובה נעשתה שלא כדין, בחוסר תום לב, ובחוסר סבירות.

המבקש טוען, כי עומדות לו עילות תביעה הן בשל הפרת חובה חקוקה והן בשל עשיית עושר ולא במשפט.

ו.המשיבה הגישה הודעה על חדילת גבייה בתוקף מיום 1.1.2013. לפי הודעה זו חדלה המשיבה מלבצע גבייה לפי שיטת "ריבית דריבית", ובנסיבות אלה קמה למשיבה ההגנה הקבועה בסעיף 9 (ב) של חוק תובענות ייצוגיות.

בהמשך הודעתה מוסיפה המשיבה וטוענת, שבנסיבות הענין שבתיק זה, אין כל הצדקה לפסוק גמול למבקש ושכר טרחת עו"ד לבא כוחו.

המשיבה מציינת, שהחל משלהי שנת 2010 הוגשו מספר תובענות ייצוגיות כנגד רשויות מקומיות שחישבו את הריבית לפי שיטת "ריבית דריבית", כשבחלק מן ההליכים הגישו רשויות שונות הודעות חדילה, ואילו חלק מן הרשויות המקומיות עמדו על כך שהן רשאיות לחייב לפי שיטת "ריבית דריבית". מספר הליכים אוחדו ונדונו בפני בית המשפט לעניינים מינהליים מחוז מרכז בפני כב' השופטת מ. נדב (ת"צ (מרכז) 52342-07-11 בית איגמי חברה לשיווק בע"מ נגד עיריית ראשון לציון).

בסופו של יום אישר בית המשפט מחוז מרכז בפסק דינו מיום 27.3.13, בתיק הנ"ל, את הבקשות לאישור התובענות שהוגשו כנגד עיריות ראשון לציון, נתניה, רחובות, פתח תקווה ונס ציונה, כתובענות ייצוגיות, בגין החיוב לפי שיטת "ריבית דריבית", ומדובר בהכרעה שיפוטית ראשונה בסוגיה שבמחלוקת.

ז.נטען בהודעת החדילה, כי פסק הדין הנ"ל של בית המשפט במחוז מרכז ניתן באותו יום שבו נתקבל במשרדי המועצה העתק של הבקשה והתובענה, וזאת כעולה מחותמת "נתקבל" מיום 27.3.13 (נספח א' של הודעת החדילה).

עם מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז, החלה המשיבה במהלכים לחדול מן החיוב בשיטת "ריבית דריבית", ובתחילת אפריל השנה פנתה המשיבה לחברה לאוטומציה, שתוכנת הגבייה שלה מותקנת במחשבי המשיבה, וביקשה כי זאת תתקן את שיטת הריבית ל"ריבית פשוטה". כעולה ממכתב החברה לאוטומציה מיום 9.4.2013, תיקון זה בּוּצע לבקשת המועצה, בתוקף מיום 1.1.13 (אישור ראש צוות גבייה ואוכלוסין בחברה לאוטומציה מיום 11.4.13 צורף כנספח ג' להודעת החדילה).

ח.לפיכך , כך טוענת המשיבה, אין לאשר תובענה זו כייצוגית, אך כאמור, גם אין מקום לפסוק גמול למבקש ושכר טרחת עו"ד לבא כוחו, שכן ראוי היה לדחות את בקשתו של המבקש על הסף בהיותו סרבן מס מובהק, אשר בניגוד גמור לנטען בבקשה ובתובענה – מעולם לא שילם ולוּ שקל אחד בגין חובות הארנונה הרובצים על הנכס, וזאת החל ממועד חיוב הנכס בשנת 2009 ועד מועד הגשת הטיעונים. משכך, גם לא קמה למבקש זכאות להשבה מלכתחילה, אין לו עילת תביעה, ודי היה בכך כדי לדחות את הבקשה.

בנוסף מייחסת המשיבה למבקש חוסר תום לב בעליל, נוכח העובדה שטען בבקשה שהוא שילם מעת לעת תשלומי חובה למשיבה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית במהלך השנתיים האחרונות, וכן טען בסעיף 15 לתצהירו כי המשיבה גבתה ממנו 15 ₪ שלא כדין במהלך השנתיים האחרונות, למרות שהוא מעולם לא שילם למשיבה ולוּ שקל אחד על חשבון חובות הארנונה, ואף לא תמך את טענותיו בענין זה בראשית ראיה.