סמרי ואח' נ' שוקיר ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית ע"ס 7,872 ₪ שהגישו התובעים בגין נזק ממוני שנגרם להם בעקבות תאונת דרכים שאירעה בשפרעם ביום 28.8.2012 (להלן: "התאונה").

התובעת 2 היא הבעלים של רכב מסחרי מסוג ניסן טראנו מ. רישוי 20-408-16 (להלן: "הרכב") אשר היה נהוג בעת התאונה ע"י בנה, התובע 1 (להלן: "התובע"). מנגד נהגה הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ברכב פרטי מ. רישוי 76-022-01.

בכתב התביעה נטען כי התובע נסע בכביש "צדדי", הגיע לצומת דרכים, עצר ופנה שמאלה לכביש הראשי, כדי להמשיך בנסיעה ישרה. באותה עת, נסעה הנתבעת אחורנית ביציאה מחניון בית הספר נעמת, לכביש הראשי, חסמה את מסלול נסיעתו של התובע וגרמה לתאונה. התובע טוען כי ניסה למנוע את התאונה והסית את רכבו שמאלה, אך פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבעת כשלרכבו נגרם נזק בחלקו הקדמי מצד ימין.

בכתב הגנתה, הכחישה הנתבעת את אחריותה להתרחשות התאונה וטענה כי זו התרחשה עקב רשלנותו של התובע.

הנתבעת טענה כי ביום 28.8.2012 יצאה מחניה בנסיעה לאחור כשהדרך היתה פנויה, כשסיימה את היציאה מהחניה, עצרה כדי להחליף הילוך, אז הגיח מאחור רכב התובע ופגע ברכבה שהיה במצב של עצירה.

הנהגים המעורבים בתאונה העידו לפניי ותיארו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשות התאונה.

התובע חזר בעדותו על גרסתו בכתב התביעה והוסיף כי המרחק בין הצומת ממנו יצא לבין החניה של ביה"ס היא "כמה מטרים", העיד שעצר בתמרור "עצור" בצומת, יצא (לכביש הראשי) ולא הצליח "לברוח" מרכב הנתבעת, שיצא פתאום מחנייה, בנסיעה אחורנית ובמהירות.

הנתבעת העידה כי "ביציאה של ביה"ס חזרתי בחזרה ברוורס, הייתי בגלישה, עצרתי, לא ראיתי שום רכב" (שורה 21 עמ' 2 לפר').

לאחר הדיון וברשות ביהמ"ש הגיש התובע תמונות לצומת בו אירעה התאונה.

לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל המסמכים, כולל בתמונות שהוגשו לתיק, מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי.

מעדותו של התובע עולה כי הוא הגיע מכביש צדדי, לצומת ממנו ביקש לפנות שמאלה לכביש הראשי. מהתמונות שהגיש, ניתן ללמוד על תנאי הכביש ועל מיקום ביה"ס ביחס למקום שממנו הגיע התובע. הנתבעת לא הכחישה כי היא יצאה מחניית ביה"ס בנסיעה אחורנית ואין חולק כי רכב התובע פגע בחלקו האחורי של רכבה.

תקנה 45 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 מורה כי "נוהג רכב לא יסיעו אחורנית אלא אם יש צורך בכך, ובמידת הצורך ולאחר שנקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע - (1) סיכון או פגיעה; (2) הטרדה או הפרעה".

כמי שנסעה אחורנית, היה על הנתבעת, בהתאם לדין לנקוט באמצעי זהירות הדרושים כדי למנוע סיכון או הפרעה לרכבים ומשתמשים אחרים בדרך או בכביש.

בענייננו מדובר בנהגת שנסעה אחורנית ביציאה מחניה מבית ספר לכיוון כביש ראשי, כשהתנהגות זו טומנת בחובה סיכון ומחייבת נקיטה באמצעי זהירות. לא ברור אם הייתה לנתבעת בנסיבות העניין, אפשרות להימנע מנסיעה אחורנית וספק אם נסיבות הכביש ונסיעה באופן זה 'סיפקו' לה שדה ראייה המאפשר הבחנה ברכבים העוברים בכביש.

הנתבעת העידה שהיא לא "ראתה" רכבים לפני אירוע התאונה, כשהתרחשותה של התאונה ואופן אירועה מעידים, שרכב התובע "היה בסביבה". בנסיבות אלה, ומאחר ומצאתי ליתן אימון בגרסתו של התובע, אני סבורה כי הדבר מלמד שנסיעתה של הנתבעת, לא הייתה זהירה והפריעה לתנועה, ומכאן אחריותה לאירוע התאונה.

יחד עם זאת, מעדותו של התובע ומהנתונים של זירת האירוע כפי שעולים מהתמונות שהגיש, ניתן לומר כי לתובע הייתה תרומה להתרחשות התאונה, שכן היה לו שדה ראייה פתוח בצומת, הוא העיד כי ראה את רכבה של הנתבעת שחזר אחורנית והספיק להשתמש בצופר והיה עליו לדעתי לנקוט אף הוא בזהירות מספקת, בעת פנייתו והשתלבותו בכביש.

מכאן, אני מטילה עליו אשם תורם בשיעור של 20%.

לעניין הנזק -

התביעה נסמכת על חוות דעת שמאי שהעריך את הנזקים שנגרמו לרכב התובעים והעמידם ע"ס 6,072 ₪. בנוסף, כלל סכום התביעה שכ"ט שמאי בסך 800 ₪ והוצאות משפט והפסדי השתכרות בסך של 1,000 ₪.