סמעאן סמעאן נ' אחמד סואעד ואח'

פסק דין

הקדמה:

לפני עתירה מינהלית שהגיש העותר, סמעאן שחאדה סמעאן, נגד אחמד עווד סואעד ומאג'ד אחמד סואעד (להלן: "המשיבים"), ונגד מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), במסגרתה עתר לכך שבית המשפט יורה על ביטול כל הסדר פשרה שהושג בין המשיבים ובין המינהל ביחס למגרש 1/6 בחלקה 1 בגוש 19170 ביישוב ראמה (להלן: "המגרש"), וכן יורה למינהל לחתום על הסכם פיתוח או על הסכם חכירה עם העותר ולמסור לידיו את החזקה במגרש כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.

בד בבד עם העתירה הגיש העותר בקשה למתן צו ביניים (בש"א 513/09), האוסר על המשיבים והמינהל לכרות התקשרות ביניהם ביחס למגרש, או לממשה, או לבצע עבודות כלשהן במגרש. צו ביניים ניתן במעמד צד אחד בהחלטתי מיום 6/12/09, ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, הוסכם ביניהם כי יאוחד הדיון בסעד הזמני ובסעד העיקרי.

הרקע לעתירה:

העותר הגיש למינהל בקשה להקצאת מגרש לבניה עצמית, מתוך מספר מגרשים אשר שווקו על ידי המינהל בפטור ממכרז לפי תקנה 25(24א) לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993, למשרתי כוחות הביטחון תושבי ראמה.

ביום 5/5/08 נערכה הגרלה במשרדי המינהל בנצרת עלית, והעותר הוזמן על ידי המינהל להשתתף בה. בהגרלה שנערכה, זכה העותר במגרש. לאחר הזכייה, שילם העותר למינהל את האגרה הדרושה לשם טיפול בבקשה להקצאת המגרש, כנדרש.

ביום 20/7/08 הגישו המשיבים עתירה מינהלית נגד המינהל והעותר, במסגרתה עתרו לביטול החלטת המינהל להקצות לעותר את המגרש בפטור ממכרז, ולמתן צו המורה למינהל להקצות להם את המגרש, מן הנימוק שהמינהל הבטיח, לכאורה, להקצות להם את המגרש, ובטענה שהמגרש תפוס על ידם בפועל. יחד עם העתירה הגישו המשיבים בקשה למתן צו ביניים במעמד צד אחד, שנדחתה בהחלטת בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד השופטת נ' מוניץ) מיום 20/7/08.

ביום 30/7/08, במסגרת הדיון בעתירת המשיבים הנ"ל, הוסכם בין המשיבים ובין המינהל כי ינהלו משא ומתן לשם איתור מגרש חלופי שייועד להקצאה למשיבים, וכי עד למועד הדיון הבא בעתירה תעוכב הקצאת המגרש לעותר דכאן. העותר לא נכח בדיון, ולא הגיש את תגובתו לעתירה האמורה.

במשך כתשעה חודשים ניהלו המינהל והמשיבים את המשא ומתן ביניהם, וביום 26/4/09 הודיעו המינהל והמשיבים לבית המשפט כי הגיעו להסדר פשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, ובהתאם לבקשתם, מחק בית המשפט לעניינים מינהליים (כבוד השופט ז' הווארי) את עתירת המשיבים.

למעשה, בין המינהל מצד אחד, ובין המשיב 2 ואשתו מצד שני, נחתם ביום 23/4/09 "חוזה פינוי מקרקע שבבעלות מדינה ובבעלות פרטית", לפיו המינהל יקצה להם מגרש אחר, ביישוב נחף, וכן ישלם להם פיצוי כספי בעקבות פינוי משפחתם מחלקת מקרקעין שבה החזיקו ביישוב כמון. יצוין כי הסכם זה לא הוצג לבית המשפט במסגרת הדיון בעתירת המשיבים, וממילא לא התבקש ליתן לו תוקף של פסק דין.

כששה חודשים לאחר מכן, ביום 11/10/09, נחתם בין המינהל מצד אחד, ובין המשיב 1 ואשתו מצד שני, "חוזה פינוי מקרקע שבבעלות מדינה ובבעלות פרטית" לפיו בתמורה לפינויים מן החלקה בכמון, יוקצה למשיב 1 ולאשתו המגרש נשוא העתירה דנן.

ביום 8/11/09 פנה העותר למינהל בכתב כדי לברר אודות המגרש בו זכה במסגרת ההגרלה שנערכה, וביום 25/11/09 השיבה נציגת המינהל לעותר כי המגרש נמסר "בתום לב" ו"עקב אי הבנה" למשיב 1 ואף נחתם עמו חוזה. נציגת המינהל הביעה צער על אי ההבנה, וציינה כי "את הנעשה אין להשיב". עוד הציעה לעותר כי המינהל יפעל לאתר מגרש חליפי שיוקצה לו.

מכאן העתירה שלפני.

טענות הצדדים:

טענות העותר

לטענת העותר, עת הוגשה עתירת המשיבים נגד המינהל, פנה לנציג המינהל בעל פה, כדי לברר בדבר מעמד המגרש ובקשתו להקצאתו, מספר פעמים, ונציג המינהל הבטיח לו כי העתירה תטופל וכי המינהל אכן יקצה לו את המגרש, ואילו למשיבים יימסר מגרש חלופי.

עוד טוען העותר, כי ההסכם שנחתם בין המינהל ובין המשיב 1 הנו עסקה הנוגדת את התחייבות המינהל להקצות לו את המגרש, ומשכך זכותו במגרש גוברת על זכותו של המשיב 1, בהיותו הראשון שכלפיו התחייב המינהל לעשות עמו עסקה במקרקעין.

לטענת העותר, המינהל פעל בהטעיה חמורה ובחוסר תום לב, עת חתם עם המשיב 1 על ההסכם ביחס למגרש, מבלי לקבל לכך את הסכמת העותר מראש. המינהל והמשיבים נמנעו מלהציג לבית המשפט שדן בעתירת המשיבים את תוכן ההסכם, אך לאור מחיקת העתירה היה על המינהל להימנע מלהקצות את המגרש למשיב 1.

טענות המשיבים 1 ו-2