סמניה נ' בשיר ואח'

פסק דין

בפני תביעת נזקי רכוש לרכב.

הצדדים השכילו לסיים את התיק על דרך של קדם משפט מורחב אשר שימש דיון סופי במהלכו נשמעה עדותם של שני הנהגים המעורבים ולאחר מכן סיכמו הצדדים בע"פ.

בנסיבות אלה ניתן בזה פטור ו/או הוראה על החזר אם שולמה המחצית השניה של האגרה.

לגופו של עניין:

אין מחלוקת עובדתית משמעותית בין הצדדים. אין חולק כי הנתבע מס' 1 פגע ברכב התובעת מאחור. המחלוקת היחידה, אם בכלל, לעניין נסיבות האירוע, עניינה בטענת הנתבע מס' 1 כי היתה כאן עצירת פתע של נהגת התובעת אשר בלמה ללא סיבה וגרמה לכך שהוא פגע בה מאחור. יש לדחות טענה זו של נתבע מס' 1 גם לאור ההודעה על התאונה שמסר נתבע מס' 1 אשר מצביעה על כך שעצירת נהגת התובעת היתה עקב קיומה של שיירה של רכבים במקום, דבר שלמעשה לא ציין הנתבע מס' 1 בעדותו בבית המשפט בפניי.

זאת ועוד: גם מיקום הנזקים והעובדה שהנתבע מס' 1 ניסה לברוח ולהתחמק מפגיעה בתובעת ולכן הנזק הוא במוקד האחורי הימני, מצביע על כך שאין לקבל את עמדת הנתבע מס' 1 ואין להשית כל רשלנות תורמת על התובעת.

דא עקא כי הנתבעים טענו טענה נוספת והיא שהנזקים להם טוענת נהגת התובעת שנגרמו בתאונה זו, לא יכלו היו להיגרם הן בשל הנזק הנמוך יחסית בחלקו הקדמי של רכב הנתבע מס' 1 (500 ₪) והן לאור הבדלי הגבהים בין שתי המכוניות כעולה מתוך תמונות שהציגו. גם טענות אלה יש לדחות מהסיבות הבאות:

1.ראשית, הייתי מצפה שכאשר מועלות טענות כאלה יעמוד השמאי מטעם התובע, אשר נדרש להעריך את הנזק וגם את הקשר הסיבתי בין הנזק ובין תיאור האירוע, לחקירה בבית המשפט. שנית, לא הועמדה כל חוות דעת נגדית שמאית בעניין זה. מסקנתי מתחזקת לאור סמיכות הזמנים, התאונה התרחשה בתאריך 04/09/09 ואילו הרכב נבדק ע"י השמאי ע"פ חוות הדעת עוד ביום 08/09/09 דהיינו בסה"כ 4 ימים לאחר התאונה ואני מתקשה לקבל את הטענה כי במשך פרק זמן זה עבר הרכב נזק נוסף.

2.הנהג הנתבע מס' 1 לא הביא כל אינדיקציה ראייתית לנזק שנגרם לרכבו במוקד הקדמי והטענה שמדובר בנזק נמוך שתוקן ב 500 ₪, הינן טענות שלא הוכחו מבחינה עובדתית במשפט.

3.עיינתי בתמונות הנזקים בשני הרכבים ובטענה להבדלי הגבהים ולא מצאתי בטענה ממש. ע"פ התמונות שהוצגו לי יכול היה באמת רכב הנתבע מס' 1, תוך שהוא פוגע בעוצמה ברכב התובע, לגרום לנזקים אשר באו לידי ביטוי בחוות דעת השמאי אשר ניתנה בסמוך מאוד לאחר האירוע.

4.הוסף לכך את מידת התרשמותי מהגרסאות של שני העדים שנשמעו בבית המשפט ואת העובדה שנתתי אמון כי הנזק אכן נגרם בתאונה זו ולא בנסיבות אחרות או שמדובר היה בנזק שהיה קיים קודם לכן.

מכל המקובל דלעיל, ביחד ולחוד, דין התביעה להתקבל במלואה.

אני פוסק לתובע את סך נזקו ע"פ חוות דעת שמאי בשיעור של 4,799 ₪ ובצירוף שכ"ט שמאי 894 ₪ כאשר הסכומים צמודים ונושאי ריבית מיום מתן חשבונית התיקון ומיום מתן החשבונית בגין שכ"ט השמאי.

לא מצאתי הצדקה לפסוק 1,000 ₪ הוצאות ונסיעות גלובאליות אשר נדרשו בכתב התביעה ואשר לא ניתנה כל ראיה ביחס אליהם.

לסכום שפסקתי יש להוסיף את אגרת בית משפט ראשונה ששילמו התובעים וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 900 ₪ כולל מע"מ.

סכומים אלו ישלמו הנתבעים לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזאת פטור ממחצית שניה של אגרת בית משפט כפי שהוריתי בתחילת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"א, 27 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: