סמנדוייב נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשות לביטול צו פסילה מנהלית וצו איסור שימוש מנהלי ברכב .

א.רקע

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב להיבדק. במקביל נפסל המבקש לנהיגה ורכבו הושבת כאמור. בבקשה נטען כי המבקש אינו מסוכן לציבור באופן נהיגתו וכי די בתקופת הפסילה והשבתת הרכב המנהלית שרוצו עד כה על מנת "לצננו". עוד נאמר כי השימוש ברכב חיוני לצורך עבודתו של המבקש.

ב.פירוט טענות המבקש

2.ב"כ המבקש טען בע"פ כי המבקש אינו מסוכן באופן נהיגתו. המבקש נוהג משנת 2005 ולחובתו 2 הרשעות קודמות בלבד. לעניין קיומן של ראיות מהימנות לכאורה נטען כי קיימות ראיות קלושות בלבד שכן מבחן המאפיינים שנערך למבקש נמצא תקין והתנהגותו הייתה ללא דופי. את עיקר טענתו מיקד ב"כ המבקש לסוגיית "הסירוב" להיבדק. לדבריו, "אכן, ה- X סומן במקום הנכון, איפה שצריך לסמן לגבי החובה להסביר את משמעות הסירוב. ". אך הטעים כי "אם קוראים את רישומי השוטר/רים, מתעוררת ספק ממשי האם הוסברה למבקש משמעות הסירוב, . . וזאת אני למד מכך שהשוטר כותב שחזר והסביר את משמעות הסירוב, ומה היה קשה לשוטר לרשום את המשמעות עצמה". חיזוק לטענתו מוצא ב"כ המבקש בכך שהמבקש תוהה מדוע עליו להיבדק אם איננו שיכור. אם כך תוהה המבקש, טוען ב"כ המבקש, אות הוא כי משמעות הסירוב להיבדק לא הוסברה לו שכן הוא לא הבינה. ב"כ המבקש ציין לעניין טענת המבקש כי שתה רק כוס יין וכי יטען את טענותיו בבית המשפט כי "מכאן לומדים שאם הוא ייבדק הוא עלול להימצא שיכור, אבל הוא לא יודע שאם הוא לא ייבדק הוא יימצא שיכור כי קיימת חזקה. לא הוסברה לו משמעות הסירוב. העובדה שהוא לא הבין עד כמה דרגת ההסבר הייתה צריכה להיות גבוהה".

לעניין הבקשה לביטול צו השבתת הרכב נטען כי הרכב שהושבת רשום במשותף על שם המבקש ורעייתו המצויה בחודש השישי להריונה והרכב חיוני לרעייתו של המבקש. עוד הוטעם כי בין המבקש לרעייתו אין יחס מרות או יחסים המאפשרים לרעייתו של המבקש לוודא באמצעים שונים כי המבקש לא יעבור עבירה ברכב.

ג.תגובת המשיבה

4.ב"כ המשיבה טענה מצידה כי המבקש הועמד לא פעם ולא פעמיים במסגרת האירוע על השלכות סירובו להיבדק. עוד נאמר כי למבקש הוצע לבצע בדיקת דם אולם גם לכך סירב המבקש. נטען כי למבקש ידע כי שתה כוס יין ולכן היו לו טעמים "טובים" לסרב להיבדק כפי שעשה. והא ראיה: בשימוע שנערך לו טען כי "אני לא יודע אם אני שיכור, אני לא רוצה לעשות את הבדיקה.".

5.לעניין מסוכנותו של המבקש נטען כי זו נלמדת מן העבירה המיוחסת לו כמו גם מן העובדה המבקש נוהג משנת 2005 ולחובתו אמנם 2 הרשעות קודמות בתעבורה אולם לחובתו גם עבר פלילי בגין עבירה של תקיפת שוטר בשנת 2004.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ומתן הדעת לטענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה. אלה טעמיי.

ד.הבקשה לביטול צו הפסילה

6.בשלב זה של הדיון יש צורך בקיומן של ראיות לכאורה בלבד להוכחת המסוכנות הנשקפת מהמשך נהיגתו של המבקש. לטעמי, מסוכנות זו נשקפת מנסיבות העבירה וחומרתה ועברו של המבקש. כיצד? בסעיף 8 לדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ציין עורך הדוח כי הסביר למבקש כי "נהג רכב.. המסרב לדרישת שוטר לתת דגימת נשיפה לבדיקה רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות שעונשה שנתיים בפועל לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק וכי גם טעמים רפואיים אינם עילה מוצדקת לסרב להיבדק" וכי "נהג רכב.. החשוד כשיכור מאלכוהול..ומסרב לתת לדרישת שוטר דגימת דם או שתן לבדיקה רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות שעונשה פסילה בפועל שנתיים לפחות ועונשים נוספים הקבועים בחוק". המבקש חתם לכאורה בשולי הסעיף הספציפי לאחר שסומן כי הוא "מסרב" לבדיקה לאחר שהמצוטט לעיל הוסבר לו. לטעמי די בכך כדי לסתום את הגולל על הטענה כי לא הוסברו למבקש השלכות סירובו להיבדק. בנסיבות אלה אין צורך – וודאי לא בשלב זה – להידרש ליתר "ההסברים" אליהם מפנה ב"כ המבקש כאמור בחומר החקירה. ניתן אפוא לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לצורך הרשעה בעבירה המיוחסת למבקשת.

7.מסוכנותו של המבקש נלמדת משילוב עברו של המבקש ונסיבות ביצוע העבירה וחומרתה. עברו התעבורתי של המבקש אמנם אינו מכביד שכן הוא נוהג משנת 2005 ולחובתו 2 הרשעות בתעבורה בלבד אולם לחובתו גם הרשעה בעבירה של תקיפת שוטר משנת 2004. מדובר בעבירה חמורה המשקפת, על פני הדברים, יחס בעייתי לחוק ולסדר ומכאן המסוכנות הנלמדת מן המבקש על יסוד עברו וזאת גם לאחר שהובאה בחשבון העובדה כי מאז ההרשעה חלפו להם 10 שנים. אדגיש עם זאת, כי המסקנה בדבר המסוכנות הנשקפת מנהיגת המבקשת אינה נלמדת בעיקרה מעברו של המבקש כי אם מחומרת העבירה ונסיבותיה. למבקש מיוחסת עבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב. מדובר בעבירה חמורה ביותר שעליה נאמר בב"ש 090192/07, [מחוזי ת"א] רדלייך נ' מ"י ( לא פורסם) כי " "לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מיידית." ערר שהוגש לביהמ"ש העליון על החלטה זו (בש"פ 1965/07) נדחה. גם לבית המשפט העליון נזדמן לא אחת לומר דברו לעניין המסוכנות הנשקפת מן העבירה של נהיגה בשכרות. כך נאמר על ידי כב' השופט קדמי בע"פ 140/98 חוג'ה נ' מ"י, פ"ד נ"ב (3) בעמ' 237:- "לשיטתי, הכלל הוא: מי שנוהג ברכב כשהוא במצב של שכרות – מוחזק כמי שהתגבש אצלו הלך נפש של פזיזות, במשמעות שיש למושג זה בסעיף 20(א)(2) לחוק העונשין, כלפי כל תוצאה הנמנית עם פרטיה של עבירה שביצע אגב נהיגתו".בת.פ 308/95 (מחוזי, י-ם) מ"י נ' אשר גבארה ( לא פורסם) כינה כבוד השופט רובינשטיין את השכרות "הפקרות גמורה המסכנת את הבריות".בבש"פ 10865/06 ישעיהו נ' מ"י ( לא פורסם), קבע כבוד השופט א.א. לוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".בבש"פ 8635/08 בוריס בלנקין נ' מ"י קבעה כבוד השופטת מ. נאור: "איני סבורה כי קיים חשש של ממש שאם יורשע העורר עונשו יהיה נמוך מזמן הפסילה שיקבע בגזר הדין. מהראיות עולה תמונה של מי שאין לאפשר לו, לעת הזו, להמשיך לנהוג, בשל הצורך בהגנה על הציבור. אם בתי המשפט בת"א-יפו מחמירים בעניין נהיגה בשכרות יותר מבתי משפט אחרים כפי שנטען בהודעת הערר - תבוא עליהם הברכה".

די במובאות דלעיל על מנת להמחיש את עמדתה של פסיקת בתי המשפט ביחס למסוכנות הנלמדת ממי שיש נגדו ראיות לכאורה על כך כי נסע במצב של שכרות. לאור האמור, דין הטענה כי אין מסוכנות בהמשך נהיגת המבקש – להידחות.

העולה מן המקובץ כי דין הבקשה לביטול הפסילה המנהלית להידחות.

ה. בקשה לביטול צו איסור השימוש

9.סעיף 57ב לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לתעבורה לבטל את צו ההשבתה המנהלי בהתקיים אחד מאלה: (1) הרכב נלקח מבעליו ללא ידיעתו או הסכמתו; (2) מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את העבירה; (3) קיימות נסיבות אחרות המצדיקות זאת. לעניין זה יכול בימ"ש להביא בחשבון את הזיקה בין בעל הרכב למי שנהג ברכב.

כאמור, לטענת ב"כ המבקש, המבקש ורעייתו הם בעלים רשומים במשותף על כלי הרכב. חשוב לציין כי המבקש בבקשה זו הוא שעבר לכאורה את העבירה כאמור. רעייתו – שלגביה הפגיעה בה ובמשפחה הוכבר מלל רב - אינה צד להליך זה.